אני מבין היטב את תחושותיך ולו בגלל שחוויתי את חוויית הישיבה ואף לימדתי שם.

אחת החברותות שלמדנו יחדיו קולו שאג כארי וריתחא דאורייתא הייתה מורגשת בכל פינה.

תעצומות הנפש ויכולות אינטלקטואליות ללבן את הכתובים בים התלמוד ליבו אש יוקדת בלבנו. ובכל יום ויום הייתה מופיעה בת קול בבית מדרשנו ומכרזת: "חזו חזו בניי חביביי".

אם כן, על מה ראיתי לעזוב "בארות מים"?

נוכחתי להכיר שאלו בורות מים נשברים.

וכשבחנתי את העניין, כיצד יתכן שארגיש התעלות רוחנית בבורות נשברים, הסקתי: טבעו של אדם; סקרנות,תשוקות, יצרים, קנאה, אתגרים אינטלקטואלים קיימים גם בהבלים.

צא ולמד ממפני האשפה ברחובותנו ותגלה שגם הם יכולים להתווכח, להתפלמס, לקנא, ולהילחם מלחמות כבוד. כי סדנא דאדם חד הוא. אפילו חסרי בית יכולים לדון בניהם על פיסת טרטוריה בלהט ווכחני, בתשוקה ובתאווה ומתוך להט היריבות ישכחו עצמם שהם חסרי בית.

רצוני לומר, שהשאלה שעמדה לפניי על מה ועל שום מה אני מאותגר אינטלקטואלית.

התשובה שהרגשת הנאה אינטלקטואלית אינה מעידה על חכמה ועדיף להינות מדברים משמעותיים ואמיתיים מאשר להינות מדברים דמיוניים.

בדוק עצמך במה אתה עוסק? ותיווכח שעולם הישיבות עוסק בתכנים של בתי מדרש בסורא ובנהרדעא. כאילו העולם האנושי לא צעד קדימה. כבחור ישיבה אתה שבוי בתוך עולמך. גם כשנכנסת לאינטרנט לחפש מה מציעים חילונים הלכת וחיפשת מה הם אומרים בהקשר לעולמך כלומר, מה אומרים על התלמוד, תנ"ך ויתר הטקסטים שמעסיקים את כל הווייתך.

לא נתת דעתך שהעולם החילוני צעד הלאה. כיום האדם הגיע לדרגות הכרה נשגבות יותר מאשר חכמיך הבבליים. היום אנשי מדע, פילוסופיה… עוסקים בסוגיות של תורת ההכרה, תאוריה מדעית מהי, חקר הרפואה, אסטרונומיה והעיקר הוא התקדמותו האתית. מעמד האישה, היחס לשונה ולזר, הזכות של כל אדם לחירותו ולאושרו מושגים שהתלמוד הבבלי לא חלם לעסוק בהם. אלא עסקו בעולם הצר כנמלה בדקדוקי עניות של פרקטיקות. והיום אתה כבחור ישיבה יחד עם חבריך ורבניך ממשיכים בלהט את דיוני הסרק האלה.

הלהט שמאתגר אותך לדעת מה דין שור שנגח שור ושוב נגח חמור ולאחר מכן נגח גמל האם דינו שור מועד כן/לא. הוא להט אמיתי המכוון להבלים.

כפי שלהט חסרי בית על מקום שינה בספסל יתמיהה עצמך: "במה עוסקים חסרי הבית" הוא הדין שמתמיה אותי בראותי להט בחורי ישיבה לשאול: "במה עוסקים בחורי ישיבה".

אתן לך דוגמה מעולמך.

בישיבות הליטאיות, הלומדות פרקים נבחרים, לומדים פרק ראשון במסכת גיטין.

בחורי ישיבה לא ראו צורת גט והם מתפלפלים בלהט על הגדרת שליח הגט. אף על פי כן ממשיכים הם "בריתחא דאורייתא" לדון בשלוחי הגט מארצות מחוץ לישראל. הם דנים אלו מקומות בארץ הם כארץ ישראל, לעניין שליח גט, כן/לא. אין צורך לומר שאין בפרוט המקומות רלוונטיות בימינו ואף על-פי כן בחורי הישיבה לומדים אותם בלהט.

לא זאת אף זאת כשהתלמוד מגדיר את מקומה של עכו משתמע שהיא במזרחה של ישראל כפי שרש"י כתב: "עכו קיימת בגבול מזרחה של ארץ ישראל" (רש"י, גיטין ז ע"א). ואילו הרמב"ן מקשה: ידוע שעכו בשפת הים". וכך להט בחורי הישיבה מתנקז לו בדיון היכן עכו. הדברים מגיעים לאבסורדיות כואבת, כי יש מהרבנים המנסים בכל כוחם האינטלקטואלי להסביר מדוע רש"י לא שגה. הלא על כל טיפת דיו של רש"י יש לשבת שבעה נקיים, כך לימדו את התלמידים.

תובנה זו, שאדם יכול להינות מהבלים, הסיק שלמה מימון (1753-1800) פילוסוף יהודי, מי שהיה עילוי בתלמוד ופרש מאוהלה של תורה. וכך הוא תאר בספרו האוטוביוגרפי שלו: "בחדר למודו של אבי עמד ארון מלא ספרים, אמנם הוא אסר עלי לקרוא ספרים אחרים חוץ מן התלמוד, אלא שלא הועיל כלום…העניינים היבשים של התלמוד…דמיונות הבאי רבניים משונים מאין כמותם וחקירות תפלות עד מאוד נידונים בהם בהרבה כרכים בחריפות דקה מן הדקה ובאמוץ גדול ביותר של כוחות הרוח. למשל: כמה שערות לבנות אינן פוסלות את הפרה האדומה מלהיות פרה אדומה? אם מותר להרוג כינה או פרעוש בשבת? אם לשחוט בהמה מן הצואר או מן הזנב? אם היבם נופל מן הגג ונתקע ביבמתו [איבר מינו נכנס באיבר מינה של היבמה] נפטר בכך מזיקת היבום ואם לאו? השוו נא, הריני אומר, אם המטעמים הנאים הללו, שמעלים על שולחנם של הצעירים ומלעיטים אותם על כורחם עד לגועל נפש, עם ספר היסטוריה, שמאורעות טבעיים מסופרים בו בדרך מחכימה ונעימה, עם ספר ידיעת בנין העולם, המרחיב את חוג השקפתו של אדם על הטבע – ומבוטחני, שתצדיקו את הבחירה שלי"[מתוך: "ספר חיי שלמה מימון" הוצאת "לגבולם" בהשתתפות מוסד ביאליק, תל אביב, תשי"ג].

עיניך רואות שהלהט והחקירות בחריפות יש להטותם לאהבת החכמה ולא לקריאת דמיונות הבאי של רבנים.

היכולת לצאת מהמעגל שהורגלת אליו ולחשוב מחשבות מועילות ישדרגו את מעלתך הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה מוסרית.

בברכה

דעת-אמת

ה"חילונים" אינם מציעים דבר, החילוניות דווקא כן מציעה דברים נהדרים(חירות, שיוויון, אחדות).

היא מציעה לך לחשוב לבסס את דיעותיך ואת מחשבותיך על התבונה במקום על האמונה, על מחשבה פתוחה ודיון רציונאלי במקום על כעס או הרגשה שמתייחסים אליך כאל מטומטם.

ובכדי שתבין כי המטרה אינה לגרום למישהו להרגיש "מטומטם" אני מביא את דבריו של עמנואל קאנט שתמונתו מופיעה למעלה:

"הנאורות היא עזיבתו של האדם את חוסר הבגרות שגרם לעצמו. חוסר-בגרות הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה ללא הדרכה של מישהו אחר. חוסר בגרות שכזה, שאנו גורמים לעצמנו אם הוא לא בגלל חוסר חוכמה, נובע בשל חוסר נחישות ואומץ להשתמש בשכל ללא הדרכה של מישהו אחר. המוטו של הנאורות הוא אם כן: Sapere aude! אמץ את האומץ להשתמש בשכלך."

הבעיה היא לא בך, והיא גם לא בהכרח בראש הישיבה, היא בעובדה שהשאלות מופנות אל ראש הישיבה והן אינן מופנות כלפי התורה עצמה ואמיתותה.

הנאה והתלהבות אלו דברים נהדרים, אבל אני בטוח שגם בעזרת התבונה אנשי "דעת אמת" מפיקים הנאה לא מועטה מביקורת המקרא והתלמוד.

פלפולי סרק בגמרא זו הונאה – חקירה חופשית היא הנאה!

יום טוב