שלום קני

הנקודה שאתה מעלה מעניינת ביותר.

אלוהים אינו אלא אידיאה כדי להכפיפה לצורכי האדם – אלו יחסי הגומלין מעת נברא אלוהים בנפש האדם. זהו פרדוקס לוגי אך אינו פרדוקס אמוני. האדם ממציא את אלוהים משעבד אותו לרצונו כדי לעבוד אותו. אלוהים לובש צורה ופושט צורה ביחס ישר להכרת האדם את עצמו.

היות ואידיאה ללא מציאות חסרת רלוונטיות, הרי שבכל דור ודור דברי "אלוהים" כתובים באות דוממת על לוח חלק. אלא שהמציאות – הפיזית והתודעתית – משתנה והטקסט נהפך לחסר משמעות ריאלית וצריך להמירו לטקסט אחר התואם את הזמן והמקום מבלי לבטל את אלוהים כל זמן שהאדם זקוק לו.

למציאות זו נולדו חז"ל. המקרא – כמבטא את רצון האלוהים – איבד את המשמעות הריאלית; אין עצמאות מדינית, אין בית מקדש ואין ביכולתם להילחם בעובדי אלילים. על כורחם, כדי לשמר זהותם הקולקטיבית, צריכים ליצור מערכת חוקים אלוהיים חדשים. כיצד עושים זאת? ממירים את נקודת הארכימדס – המקור המבטא דברי אלוהים, התורה, – אל האדם; חכמים. מעתה דבריהם שלהם משקפים דברי אלוהים. בנקודה זו הם עשו תרגיל לולייני נחמד. הם טענו שאלוהים עצמו כלומר, התורה המבטאת את דברו, היא בעצמה העבירה את הסמכות לחכמים. ראה משל שחכמים נתנו כדי להעצים כוחם על-פני הנביא והתורה בשם התורה: "[דברי חכמים] חמורים מדברי תורה ונבואה משל למלך ששלח פלמנטרין שלו [שליחים מטעמו] למדינה. על אחד מהן כתב אם מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי האמינו לו ואם לאו אל תאמינו לו, ועל אחד מהם כתב אפילו אינו מראה לכם חותמי וסימנטרין שלי האמינו לו, כך בדברי נבואה כתיב (דברים יג) כי יקום בקרבך נביא [הנביא צריך לתת אות ומופת], בדברי סופרים כתיב: 'על פי התורה אשר יורוך' אשר תורך התורה אין כתיב כאן אלא אשר יורוך, ועל המשפט אשר תאמר אין כתיב כאן אלא אשר יאמרו לך, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל על הימין שהוא ימין ועל השמאל שהוא שמאל שמע להם ואפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין" (שיר השירים רבה (וילנא), פרשה א).

רצוני לומר שחז"ל לא ביטלו את החוויה של קירבת אלוהים אלא את המתווך.

התורה והנביאים בוטלו והחכמים באו במקומם. כאשר מטרתם היא קירבת אלוהים (זהו ניסוח הנשמע טוב לרצונם האמיתי לשמור על הקולקטיב היהודי).

מעניין לעניין באותו עניין צריך לזכור שחז"ל עשו מהפכה מדהימה בהצלחתה. נסה לדמיין את מצבם חסרי עצמאות ללא מקדש עם טקסט התורה בלבד. בזמנם עדיין לא היה טקסט המשנה והגמרא כתוב אלא הכל נאמר בעל-פה [רק לאחר המאה החמישית נכתבה המשנה כספר]. והם היו צריכים לשכנע את מאמיניהם שהם סותרים את התורה בשם התורה.

למרות דבריי לעיל אין זה סותר את הנקודה שהעלית שהמציאות והתודעה משתנים. ההמרה מבית מקדש לבית כנסת – כינוס אנשים ללא הבדל מעמדי; כוהנים לווים וישראלים מקום אחד לכולם – ומנביאים לחכמים כלומר, מתקשורת מיסטית בין האדם לאלוהים לתקשורת רציונלית בין האדם ואלוהים אלו שינויים לקראת הריגת אלוהים. לא לחינם בתקופת הרמב"ם הרחיקו את האלוהים לאידיאה חסרת תארים עד שאין לומר עליו מילה וזהו צעד ענק להריגתו הטוטלית מנפשנו.

בימינו, הדתיים האוחזים בטקסט התלמוד ככתבו וכלשונו, כלומר מנתקים עצמם מהמציאות, אינם אלא כת שולית שאין בה משמעות רצינית ביחס לזרם התודעתי המקיף שהאדם עובר במאות השנים האחרונות. ולא יאחרו הימים שכת זו תעלם מהמפה האנושית.

בברכה

דעת – אמת