במשנה תורה נאמר שחובה לבוא על אפיקורוס בעלילות כדי להמיתו(במידה שאין אומץ לעשות זאת ישירות ללא סיבוכים ופיתולים), לדוגמא, במידה שהוא מצוי בבאר, להשאיל ממנו בתואנה שקרית את סולמו, ועל ידי כך להביא למותו המיוסר והארוך בתוך הבאר. ומכאן, שלפי רמב"ם, מותר לשקר, לפחות מתוך מלחמה עם "אויב"(והרי ה"אויב" השתנה עם הזמנים). לאור זאת, אשאל את השאלה הבאה: מתי עוד מותר ליהודי שומר מצוות לשקר? ולמי?
תודה
קיש
2 Answers
הגדרת השקר והאמת היא הגדרה התואמת את התוצאה ולא בהקשר לעובדות "האובייקטיביות".
כך הסביר הרב אליהו דסלר: "לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם וכו' ולפעמים צריך דוקא לשנות כשהאמת לא יועיל אלא יזיק כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר שמוליד תוצאות של רע ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת, נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר הסיטרא אחרא".
מכאן תבין שהשקר אינו שקר אם הדברים מביאים לתועלת "האמת" כלומר לאמת הדתית היהודית.
הדוגמה הבולטת נמצאת במקרא בסיפור יעקב ששיקר את אביו ואמר לו: "אנכי עשיו בכורך".
כי מותר לשקר לצורך השליחות האלוהית וקבלת הברכה האלוהית כפי שכתב אבן עזרא: "אם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק" (אבן עזרא, בראשית, כז; 19).
בדיוק כפי ששיקר אברהם בדבר אשתו שרה ואמר שהיא אחותו כדי להציל עצמו מפני אבימלך והמצרים. כי לאנשי הדת לשקר כדי להינצל ממות או כדי ליישם שליחות אלוהית חד המה.
לכן : רבי שילא, מחכמי בבל, שיקר לשלטון הפרסי כדי להציל עצמו.
וזה הסיפור: לאחר שהעניש במלקות יהודי על שקיים יחסי מין עם גויה. הלך היהודי והלשין לשלטון הפרסי, על כך שרב שילא עשה דין לעצמו מבלי לקבל רשות מהמלכות. זימנו את רב שילא לערכאות, ושאלו אותו 'מדוע נתת מכות ליהודי זה?' רב שילא השיב 'יהודי זה קיים יחסי מין עם אתון' (מעשה שהיה אסור לפי חוקי השלטון הפרסי). שאלו את רב שילא האם יש לו עדים שיהודי זה אכן בעל אתון? אמר להם כן, נעשה לו נס ואליהו הנביא הופיע בדמות אדם והעיד. כשיצאו רב שילא והיהודי מבית הדין הפרסי, שאל היהודי את רב שילא: 'איך יתכן שאלוהים עושה נסים לשקרנים?' השיבו רב שילא שאין זה שקר, קיום יחסי מין עם גויה נחשב כקיום יחסי מין עם חמור, שהגויים כאמור "בשר חמורים בשרם". החליט היהודי להלשין לשלטון שרב שילא מתייחס אליהם כחמורים. כשהבין זאת רב שילא הכה אותו שוב במקל והרגו, בטענה של "הבא להורגך השכם להורגו" (ברכות נח ע"א).
בברכה
דעת-אמת
מרתיח אף יותר מהדברים שהובאו כאן הוא ההיתר ההלכתי לשקר כדי להחזיר בתשובה – קרי, להמיר את דתם ודעתם של חילונים ולחרדם, וכן כדי למנוע יציאה לשאלה אל מחוץ לדת ואל התבונה.
ראה את תשובתי לשי בשאלתו בנושא אתר ההחזרה בתשובה "הידברות", בה אני מביא את פסקי ההלכה הנ"ל וכן דוגמאות ליישומן הלכה למעשה על ידי המדיחים לתחרוד:
https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=4052
ליאור הלפרין