שלום יוסי,

כדרכך אתה שואל שאלות מאתגרות, חשובות ורלוונטיות.

שאלת החינוך כבדה מנשוא ואיני רואה עצמי מוסמך וראוי להשיבך.

גדולי עולם וענקי חינוך היו מודעים היטב למצבו הטרגי של האדם שלעולם אינו נח, וחצי תאוותו בידו ואת החצי השני לעולם ירדוף ויחלום.

היסטוריונים רבים סבורים שיש מחזוריות היסטורית כמעגלים, על רצף קידמה קווית: דמוקרטיה מביאה לאנרכיה, אנרכיה מביאה לשלטון יחיד, שלטון יחיד מביא לעריצות ועריצות מביאה לדמוקרטיה וחוזר חלילה. והרי המציאות השלטונית היא תוצר התנהגות הנוער והמתבגרים – כך שחש אני חסר אונים במידה רבה מול "איתני הטבע" החינוכיים של הנוער העתיד להנהיג את החברה.

ואף שאיני כדאי לחוות דעה בנושא מורכב זה איני מסיר מעצמי אחריות בנקודת הזמן שאנו שרויים בה.

לפני שארחיב דעתי בנושא אומר את דבריי בקצרה.

חינוך הנוער אינו תלוי רק בבתי ספר ואף לא רק במשפחה אלא גם במרחב ההמוני.

דעת – אמת מהווה לבנה קטנה לקידום חינוך הנוער, והשינוי צריך לבוא מכולם – ואין קשה מכך.

על שלושה "פשעי" החברה הישראלית הנוער עומד:

1. חוסר גבולות ברורים ומובחנים.

2. אדישות ערכית כמצב ראוי המגלם "ליברליות".

3. רדידות ערכית כמיצג האידיאל שבאדם.

הנוער מעצב את זהותו ואישיותו מגורמים רבים; המשפחה, החברים בני אותו גיל והחברה כולה… הנוער בא במגע עם מנהגים, ערכים ואמונות הרווחים באטמוספירה החברתית. כלומר, בית-הספר הוא חלק קטן בחינוך הנוער, מה שמגדיל את בעיית החינוך.

בחברה המערבית, וכך גם בישראל, מטפחים סגנון חיים של תענוגות המתבטא בסיפוק צרכים מידיים, באוכל משובח, ביין מעולה וסיגר שמפורסמים מתהדרים בו. אין כוונתי, חלילה, להתנגד לתענוגות המביאות שמחת חיים ואושר בעולם הזה. אלא לנסות להבין כיצד הרצון לתענוגות "כאן ועכשיו" כלומר מיידי ולא בצורה מושכלת, מביא תוצאה הפוכה. כמו בזמננו, כפי שציינת בשאלתך, הנוער צורך סיפוקים מידיים וריגושים מאלימות, אלכוהול, סקס, סמים וחזרה בתשובה.

כיצד הגענו למצב מטריד זה? שאלה זו טורדת מנוחתי ואיני יודע אם יש באמתחתי משהו מן השלמות שתביא מזור. בצייני לעיל שההתמודדות היא מול "איתני הטבע" משום שהאווירה חובקת כל פינה בשטחי חיינו כאן בישראל: אמצעי התקשורת ההמונית- הטלוויזיה והקולנוע, הרדיו, העיתונות היומית וכתבי עת – מעצבים תפיסת עולם שבה קשורים הנשיות והגבריות, הכוחניות, המודרניזציה, הליברליזם, האינטלקטואלים והיות האדם איש העולם הגדול – למשקאות אלכוהליים, לסיגר מעולה, לאופנה והיום מתחילה אווירה חדשה של איש "חשוב" אם חוזר בתשובה…

המשכיל החלש נחשב "חנון" הכסיל העשיר והכוחני יחשב "אין". זוהי האווירה הכללית מתוכה וממנה הנוער יונק. ראש ממשלה שמתהדר באהדתו לקבוצת כדורגל וסיגר בפיו, שרים ורוזנים שחשיבותם נמדדת בנסיעתם לחו"ל במחלקת עסקים, ושועי הארץ המתדפקים אצל רבנים … הדברים ידועים ואין צורך לפורטם. אלה המסרים שהנוער נושם; להיות מקובל ואיש העולם הגדול יש לשתות אלכוהול, לעשן , להיות כוחני וערמומי ולחלקם להיות מתחכך באבק גופם של רבנים. ואל תחשוב לרגע שאני דוחה "הנאות", ההפך, איני מתנזר מתענוגות העולם ונהנה מהם מאוד, אלא כשאלה באים כמטרה ועיסוק יחיד הם גורמים לריקנות, חוסר משמעות היוצרים וואקום בזהות המתבגר.

סיבה נוספת, איני יודע מי קודמת למי, היא חוסר הגבולות. משום מה הליברליזם נתפס כאילו הכל מותר.

מתנגדי הפלורליזם וההומניות מתהלכים כ"טווסים" גאים בלי שירגישו מבוישים.

ויתירה מכך, מאבק תרבותי נתפס כדבר פסול. הנאבק למען הומניות מוצא עצמו ביחס אדיש מהחברה.

וחמור מכך הוא נחשב "עוף" מוזר – וזאת מתוך נסיוני האישי.

התפיסה הרווחת "חיה ותן לחיות" משמעותו הריאלית, כפי שנוהגת ברבים בימינו הוא לתת דרור וחופש אף לאנשים שאינם נותנים לאחרים לחיות בדרור וחופש. זהו הביטוי של חוסר אידיאולוגיה, חוסר גבולות ובאווירה זו המתבגר קם בבוקר מבלי שידע מה הוא מצפה מעצמו ומה החברה מצפה ממנו.

בניוון ערכי, במקום שאין ערכים הראויים להיאבק למענם, הנוער ימצא מפלט במקומות שמסירים ממנו אחריות: אלימות, סמים, אלכוהול וחזרה בתשובה.

בעיה זו, חובקת את החברה לאורכה ולורחבה, ובתי הספר על מחנכיו מוצאים עצמם נאבקים – המחנכים שעדיין שם מחנכים עליהם – נגד האווירה השלטת.

איני רואה מזור למציאות עגומה זו מלבד שינוי מהיסוד, שינער את הכל מהמסד.

החברה –שתקשורת ההמונים משקפת אותה – צריכה להיות במקום של הומניות אקטיבית.

הומניות לוחמנית שעקרון השוויון הוא יסוד תקומתה של החברה.

ועל עקרון זה צריך להיאבק ולהילחם, ללמד את הנוער בדוגמת ההורים לצאת למאבק למען חירות האדם.

אלה, כך נדמה לי, יכולים לספק משמעות ערכית.

החברה הישראלית שסועה לחלוטין – אף באבני היסוד המרכיבים חברה.

עקרון השוויון אינו קיים: מערכת חינוך מפוצלת לארבע מערכות המנוגדות זו לזו ואינן נותנות לגיטמיות אחת לשנייה מלבד מערכת החינוך הכללית, חסרת הגבולות, שנותנת לגיטמיות אף למהרסיה.

תובנות אלה הסקתי מתוך שיחות עם הורים לילדים שחזרו בתשובה, עם תושבים שתרבותם נגזלת ברגל גסה, עם מחנכים שתלמידיהם פורקים עול ומתירים כל רסן עם שתיית אלכוהול וסמים ושמיעת הרצאות של הוזים עוברי דרך.

אלה מפחדים להשמיע בקול רמה את ערכיהם ולהילחם למענם.

עד כדי כך הדברים מגיעים שנראה שהנוער שולט על מחנכיו והוריו ולא ההפך.

המחנכים נכנעים לדרישות הנוער אף שברור גם למחנכים עצמם שזאת התדרדרות ומתרצים לעצמם התרפסות זו באמתלא שלא לאבד לגמרי את הנוער.

יוסי, לא נכנסתי לעשרת הדברות שאינם אלא סיסמא רדודה של נוצרים וחילונים כאילו "עשרת הדברות" יש בהם משהו נשגב (גם דת יהודית אסרה לקרוא עשרת הדברות מעומד מתוך הבנה שאינם משמעותיים יותר משאר החוקים).

לסיכום: בעידן הנאורות יש ערכים נשגבים להפליא שלבי גאה לחיות בתקופת הנאורות.

תשתית חינוכית למהדרין קיימת בפני עצמה ללא תימוכין מהעבר.

אלא ש"איתני הטבע" ההמוניים יש בכוחם לאבד כל חלקה טובה. לזנוח את הטוב ולנהור לרדידות אינטלקטואלית וערכית.

חוסר הגבולות, חוסר הנחישות והאמידות מפני מהרסי הנאורות יגרמו לאנרכיה בשם הליברליות חסרת הגבולות, וההומניסטים שמתרחקים ממאבק ערכי.

דעת – אמת מנסה להביא את הציבור לשיח, בתקווה לשינוי מעשי, לחשוב בבהירות ולשנות את האדישות הערכית ל:

1. להגדיר את הגבולות.

2. לוחמנות אקטיבית למען ערכי היסוד.

3. להחזיר עטרה ליושנה לראות באדם את המודל לקידמה תודעתית, ערכית ומאושרת יותר.

בברכה

דעת – אמת

ירון

א.תודה על התשובה

ב..אשאלך שאלה[לפניי כמה ימים שוחח עימי אדם לא דתי שמגדיר עצמו אתאיסט ובמהלך שיחתינו אמר לי שבניו התאומים לומדים בבית ספר דתי ולתמיהתי מדוע?הוא השיבני מה לעשות שם מלמדים ערכים חינוך ואני רואה את זה בחוש..צורת הדיבור שלהם אליי התנהגותם בכללי וזה עושה לי טוב מה איכפת לי שהם מאמינים..ושאלתי אלייךובכנות אמיתית כי לאמת אני חותר..הריי בניך בעבר התחנכו במוסדות חרדיים והרי כאחד שמכיר מוסדות אלו שאלתי אליך הרי לא ראית את ההבדל המהותי בין צורת התנהגותם דיבורם הליכותיהם?לעומת הנוער הכללי??והאם שאלת עצמך מה הגודם לכך ששם יש כזאת התנהגות?מה מלמדים אותם שם שגורם להם להיות אחרים שאלה זאת מעניינת מאד.

יוסי

שלום יוסי,

בהכרותי את החברה החרדית – הכרות ישירה ויומיומית – הדברים שראיתי משם לא יכול לראות מי שלא היה שם.

הדברים כל כך ההפך מתדמיתם בציבור החילוני עד שמילותיי נעתקות מלגשת לעניין זה.

אכתוב דברים בהתרשמות כללית, באופן גורף, אף שיש כמובן יוצאים מהכלל לא מעטים.

בורותם של ילדי החרדים בנושאים הכלליים ידועים הם, חוסר סקרנותם להכיר את הטקסט המקודש להם (התנ"ך) אינה צריכה ראייה. בקיאותם בטקסט הנלמד – התלמוד – צרה כעולם הנמלה ואיני מתכוון רק בחוסר הכרת ההיסטוריה של חכמי המשנה והגמרא, אלא הטקסט עצמו נלמד למקוטעים.

עד כאן השבתיך "בהשכלתם הלימודית" ומכאן אעבור ל"חינוכם" למידות טובות כלומר, חינוך לציות טוטלי על-ידי הפחדות.

עוד בטרם נימול תינוק רך הימים קבוצת ילדים באה להשמיע את ייחוד האלוהים בעולמו: "שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד". באופן אקטיבי, מתמיד, נחוש ועקבי הילד נולד למערכת חינוך החובקת את בתי הספר, ההורים והאטמוספירה הכללית של הקהילה החרדית להתנייה לציות לחוקים ללא עוררין. הרהר בעצמך ונסה לדמיין קהילות שלמות המחנכות את ילדיהם להיות חיילים – וזהו כל עולמם, בטקסיהם, בזמן עצב ושמחה, באכילתם, בשוכבם ובקומם, בלכתם בדרך הכל צבא ועוד צבא, להיות חיילים נאמנים וציות לפקודות המפקד. זהו החינוך שילדיי קיבלו – חיילי יהוה!!! האם חינוך כזה היה קוסם לך? אף אם לשונם, הילוך דיבורם היה בנעימים?

ועכשיו אדבר גם על "הצלחת" חינוכם בצורת הדיבור "והערכים" שחברך הביע לפניך.

למרות יתרונם, כלומר חינוך טוטלי חסר פשרות עד כדי התעללות בילד, הם לא מצליחים כפי שהחילונים מתרשמים מהם. בעיות חינוכיות קשות יש שם, בתקופתי בעיית הנושרים ממסגרת ישיבתית היתה טורדת מאוד. בחורי ישיבה שלימדתי שכרו רכב ושינו את מד הקילומטרז' ברכב, והם התהדרו בכך בפני חבריהם.

כשהייתי אברך צעיר פגשתי בחור ישיבה מישיבת חברון שדיבר בגסות רוח ובניבול פה שכחילוני לא העזתי לדבר כך.

אנשי החינוך החרדיים עוסקים כמובן בסוגיה זו, כמו שאנשי חינוך חילונים עוסקים בכך, אלה וגם אלה הצלחתם שווה.

ילדיי שלמדו ולומדים בחינוך החילוני אין ספק בלבי ומחשבותיי שהתנהגותם עולה בכמה מונים לו היו נשארים חרדים. הבעיות המלוות את המתגבר החרדי הקשיים עמהם לא פשוטים, כפי שלא פשוט למתגבר החילוני, וזו כבר סוגיה למאמר אקדמי מחקרי – מה בין המתבגר החרדי למתבגר החילוני. את המחקר צריך לעשות בין בני נוער ממעמד דומה -בית חילוני אמיד ומשכיל ומשפחה חמה אוהבת ותומכת אל מול מצב דומה במשפחה חרדית, וכך הלאה… מהתרשמותי מחיכוך חיי עם מתבגרים ומבוגרים משני הצדדים אין שוני בניהם, מלבד פערי השכלה, חינוך לאהוב כל אדם, סובלנות, פלורליזם וסקרנות אינטלקטואלית רוחבית שאינה מצטמצמת בארון הספרים היהודי.

בברכה

דעת-אמת

ירון שלום.

כפי שאתה מתאר בתשובתך הדת היהודית שנוצרה בתקופת עובדי האלילים הבינה ראשונה שהפיכת משהו חומרי לערך בפני עצמו מביאה להידרדרות מוסרית.

לכן כחילוני אני בז לדתיים החושבים שמזוזה יכולה להגן עליהם או שספר התורה כשלעצמו יש בו סגולות כיוון שבכך הם הופכים חפץ לאליל בניגוד גמור למטרת היהדות המקורית.

אבל מותר לי כיהודי להיות גאה שהעם שלי הוא שהביא לעולם את האמונה הערכית, שמול כל הגויים ששאלו את עצמם 'איך אני מסתדר בחיים הכי טוב? ' העמיד את השאלה 'בשביל מה אני חי?'

עדו

שלום עדו,

לשאלה 'בשביל מה אני חי' היהדות עונה: 'כדי לקיים את המצוות'. תשובה זו פירושה ציות מוחלט להוראות שליחי האל עלי אדמות, דהיינו פוסקי ההלכה. האם אורח חיים הדורש ממך לוותר על אישיותך, על מצפונך ועל ספקותיך הוא מקור לגאווה? מה נשאר מאנושיותו של אדם שאולף להתנהג כנמלה בקן שאינה שואלת, אינה מהרהרת ואינה מערערת על התפקיד שמינו לה בעלי הסמכות? לא משהו שאפשר להתגאות בו.

יואב

תוכן:   כשאתה עובד אלילים רבים ואל הגשם אינו ממטיר גשם אתה תיתן לו את מה שהוא צריך – עשר כבשים, שני תינוקות או שלוש בתולות כדי שיספק את הסחורה , ולא יהיו לך שיקולים אחרים אלא כיצד 'להסתדר' עם חבורת השליטים שמנהלת את העולם כפי שאתה מסתדר עם השליטים בשר ודם בארצך. (ברמה הגבוהה מדובר ביוגה, בודהיזם וכיו"ב שיטות לעבור את החיים עם כמה שפחות מהמורות) כשיש אל אחד בלבד הרי שהוא אינו רודף נשים למשל כמו אפולו או זאוס כיוון שהוא ברא את הנשים כמו כל דבר אחר בעולם, למעשה הוא גם ברא את יצר המין כך שאינו יכול להיות עבד שלו אין שום דבר שאפשר 'לתת ' לו כי הכל נברא על ידו ממילא ואז נשאלת השאלה 'בשביל מה הוא יצר אותי?'

היהדות של היום היא אכן מנוונת מאד ('לקיים מצוות' מי קבע מהן המצוות ?ומי קבע שפירושו של דבר לשמוע לפוסקי ההלכה? ) אבל בכל החרפות והגינויים שאנחנו שופכים על הדת היהודית כדאי שנזכור את פריצת הדרך האדירה שחוללו אבותינו בעולם . לעובד אלילים אין סיבה לעזור לאיש בצרה אלא אם כן נשכנע אותו שה'קארמה' שלו תיפגע או משהו כזה. אבל אם יש מישהו שמסתכל עלי אני צריך לשאול את עצמי 'איך אני נראה בעיניו עכשיו ?' לא מכיוון שאני חושש מעונש או מצפה לשכר אלא כי אני רוצה לראות את עצמי בעיני זה שברא אותי ולאהוב את המראה.

עדו

תוכן:   תוספת לשאלת יואב על עדו,

יותר מכך,

כלום האדם סבור שברבבות שנות הקיום האנושי בטרם קמה לה דת היהדות, אנשים לא שאלו "בשביל מה אני חי?"

האם הוא טוען שלבני הדתות האחרות הקיימות היום ושהתקיימו בעבר אין השקפה פילוסופית על החיים והיקום?

אתמהה

ליאור הלפרין

תוכן:   ,

עדו,

ראשית בל נשכח שגם ביהדות אתה צריך לרצות את האל כדי שיהיה לך טוב. האם היהודים לא מבקשים מאלוהים שיעשה עבורם קצת מזה וקצת מזה, שירבה פרנסה וילדים ובטחון ובריאות? גם לנו יש תפילת גשם משלנו, ובימי קדם אף הוגש לאלוהים בשר צלוי – לא בני אדם, זה אכן עומד לזכות היהדות – כדי שיתרצה ויעשה מה שמצפים ממנו. שנית, ככל שנרבה לעטוף את הדת שלנו בעטיפות של תחכום מודרני, אי אפשר להתכחש לעובדה שבסופו של דבר ליהודי יש מטרה אחת בחייו – לקיים את המצוות (ואין זה משנה כרגע מה בדיוק הן כוללות ומי קובע אותן). היהודי הוא מכונת מצוות, לא פחות ולא יותר. האם ידוע לך שבמקרה של יהודים בסכנת חיים יש צורך ראשית כל להציל את הגבר ורק אח"כ את האשה? המקור להוראה זו פשוט בתכלית – הגבר היהודי מקיים יותר מצוות מהאשה, לכן הצלתו תרבה מצוות בעולם. זו המטרה ואין בלתה, ואינך יכול להבין את היהדות קודם שתפנים זאת.

יואב