שלום אדי,

אם קראת לא שנית, אם שנית לא שילשת. (פליאה היא שאנשים נותנים דרור לביקורתם ללא בדיקה מדוקדקת) כתבנו במפורש, ציטוט מתוך המאמר:

"וכדי להוכיח שאין בדילוגים אלה צפונות לקחנו את תוכנת הדילוגים של מלחמה ושלום (מתחילת הספר עד האות ה-78064) ואת תוכנת הדילוגים של ספר בראשית שיש בהם מספר אותיות זהה (78064 אותיות)".

ולגופם של הוזי הדילוגים המקפצים בין האותיות כדי להביא מזור לדמיונם.

הפרכת הדילוגים, כפי שהבאנו במאמר, הן ארבע:

1. מספר האותיות, שהמקפצים תולים את אמונתם בו, התגבש לאחר שיבוש טבעי המתגלגל מסופר לסופר (האמת שמעולם לא היה מקור אחיד אלא התורה היא אוסף קבצים במשך דורות).

2. שעשועי הדילוגים יפה לכל ספר.

3. שעשועי הדילוגים יפים לכל דת.

4. הזייתם משבשת את יושרם ומנסים גם בדרכי רמייה לשווק את אלוהיהם.

תמיד תמהתי על נוהג הבריות שמחד רואים לעיניים ומתעלמים מהלבב, מסתכלים בקנקן ולא בתוכנו. ומאידך, כשמציגים בפניהם את טקסט התורה, מתעלמים מהנראה לעיניים וממציאים תוכן חדש.

כשהתבוננתי בתופעה מוזרה זו, מצאתי שיותר ממה שהאדם רוצה להכיר את הדברים כפי שהם הוא רוצה להכירם כפי מה שהוא. כלומר רצונו ותשוקתו מכוונים אותו לבחור מה לראות ומה לקבל.

כך תבין מדוע מדלגי האותיות מתעלמים מתוכנו של הטקסט המקודש להם ועורגים לנסתר ולמעורפל שהם בעצמם בודים מלבם.

התורה, כספר, אינה מציגה איכות מוסרית, משנה פילוסופית ועקביות באירועים אלא רובה סיפורים יפים לתינוקות בית רבן. ציוויים לדור שהאמין ביהוה גשמי, בדור שנלחם במאמיני פסלים וצלמיות… וכי מה נוגע ספר התורה לחיים הריאלים של עידן האורות?

על כורחו, של האדם המאמין, יתור אחרי הבלו ויבור בין רווחי המילים את שהזייתו חושקת. ילך וידלג בין האותיות ויתעלם ממשמעות רצף האותיות.

בברכה

דעת-אמת