לפני שאשיבך לשאלתך העקרונית, אציין שאליעזר שטרן לא כלל גויים ככלל אלא התייחס רק לעולים החדשים מחבר העמים שאינם יהודים ע"פ ההלכה. דבריו נשמעים חמורים אך אין הם קשורים לטעמי ההלכה והדת. כמובן שרוח ההלכה משפיעה עליו לפרש את המציאות מיהו חייל טוב ומי פחות על-פי קטגוריות אתניות ואמוניות – דבר מסוכן לכשעצמו – וכי שטרן היה מעיז לטעון זאת נגד קבוצות אחרות?

לגבי שלמה אבינר, הוא דמות משעשעת למדיי היושב בשוקי טבריה ודן בענייני דיומא בלי אחריות פורמלית. הוא מערבב בתפיסתו דיני הלכה עם תחושות בטן ומרצם בפי תלמידיו. וכי מה אכפת לו? ממילא הרוח נושאת דבריו. למרות שדבריו יכולים להשפיע מנטלית על הציבור הדתי.

דבר חשוב שצריך לזכור: רבני הציונות הדתית לא הפנימו את המציאות המשתנה ומקור ידיעתם נשארה כמקור ידיעתם של היהודים בגולה – התלמוד ופוסקי ההלכה לדורותם.

עכשיו לשאלתך: כיצד ההלכה מתיישבת עם התנ"ך.

אשתמש בדוגמה שהבאת כי היא מלמדת יפה על נוהג חז"ל לבטל דברי תורה בהתפתלויות מגוחכות.

אביא את הסוגיה מתוך מסכת קידושין (עו ע"ב) השואלת את שאלתך.

לדעת אחד החכמים, בצבאו של דוד המלך שרתו אך ורק יהודים מיוחסים. עד כדי כך שהמביא ראייה ששירת בצבא דוד מיד מקבל נאמנות כיהודי כשר הראוי להינשא עם כהונה.

שאלו בתלמוד את שאלתך:

הרי כתוב שבין חיילי דוד נמנה חייל עמוני:

"אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד… צֶלֶק הָעַמֹּנִי (שמואל ב' כג; 37). משמע בצבאו של דוד שרת חייל אינו יהודי? תשובה: צֶלֶק היה יהודי שישב בעמון.

המשיכו לשאול: והרי אוּרִיָּה הַחִתִּי גם הוא שירת בצבא דוד (שם 39), משמע, חתי היה ולא יהודי? תשובה: אוּרִיָּה היה יהודי שהתגורר בחת.

המשיכו לשאול: והרי אִתַּי הַגִּתִּי הוא מחיילי דוד משמע מגת הוא ולא יהודי. ועוד במפורש אמר רב נחמן שאִתַּי הַגִּתִּי אינו יהודי [עוד אוסיף שהכתוב במפורש מציין שהוא נוכרי: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ" (שמואל ב, טו; 19) ].

עוד הוסיפו לשאול: מקובל בידי חכמים שבצבאו של דוד שרתו ארבע מאות חיילים ילדי שבויות מלחמה נכריות?

תשובה: הם לא היו חיילים לוחמים מן המניין.

כל מי שעיניו בראשו למד, שחז"ל, יותר ממה שרצו ללמוד מכתבי הקודש הם רצו להפיח את גחמתם בכתבי הקודש. למעשה הם הפכו את "דברי אלהים חיים" (לשיטתם) ללעג וקלס.

עכשיו תבין היטב שהתנ"ך אינו רלוונטי בעיני חז"ל קל וחומר בעיני אבינר וכדומיו.

עיין עוד בנושא הלכה עוקרת מקרא בדברינו בפרשת" שופטים".

ונוהג חז"ל ללוש בכתבי הקודש כהזייתם בפרשת "ואתחנן".

לסיום אצטט את הרמב"ם שאוסר למנות כקצינים אפילו גרים:

"אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ולא למלכות א בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך" (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק א, הלכה ד).

אני מקווה, שהחברה הישראלית תפנים את השינויים והתמורות שחלו בעולם בכלל וביהודים בפרט, וישכילו להבין שלא התלמוד ולא פסקי הרמב"ם רלוונטיים.

בברכה

דעת – אמת