שלום שימי,

ייחודה של דעת-אמת שהיא מוכיחה את האנושיות שבמקרא מיניה וביה.

מתוך התבוננות בטקסט עצמו ניתן להסיק את "המקראבלוף".

"הבלוף" הגדול של דת יהודית כאילו קיבלו תורה מסיני, ולאחר חורבן בית שני, בלוף נוסף, כאילו ניתנה תורה שבעל פה מסיני.

החוקרים שהבאנו אינם אלא כיהודה ועוד לקרא, תוספת לחיזוק.

המשך לעיין בקונטרסים (שם לא מובאים חוקרים), בפרשות השבוע (תגלה שהפרשנות הרבנית אינה אלא סמיות עיניים וסילופים כדי לדבוק באמונת השווא) וכו' וכו' מסתירה לסתירה מטעות לטעות מדמיונות להזיות עד שתסיק את המובן מעצמו.

אתן לך דוגמה (מני רבות הנמצאות כבר באתר) שכל תלמיד ישיבה, מתוך אוצר הספרים הנמצא בבית המדרש בלבד, יכול להסיק ממנה את שדעת אמת הסיקו.

כתוב אחד אומר שאלחנן הרג את גולית:

"וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים" (שמואל ב, כא; 19).

כתוב אחר אומר שדוד הרג את גולית (ראה תיאור גבורת דוד, המתהדר בפני שאול שהרג אריה ודב) : "וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד" (שמואל א, פרק יז ).

והנה נתון נוסף, ביקורת מקובלת על חז"ל אודות סגנון פרשנות מגמתית: "אמר רב: רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד" (שבת נו ע"א) [רבי יהודה הנשיא שאילן יוחסין שלו מבית דוד דורש את הפסוקים לזכות דוד].

לאחר נתונים אלה חשוב בעצמך ועם עצמך כיצד ניתן לפרש סתירה זו.

ובאשר לשיטת ניתוח המקרא של החוקרים ולדרך הפרשנות המסורתית, מי עדיפה על מי, אתה יכול להחליט לבד לאחר שתלמד את שניהם.

בברכה

דעת – אמת

אבל רגע מדובר בשני עמים שונים

אחד גולית הגיתי ואילו זה שהרג דוד פלשתי

אם תואילו בטוביכם לתקן את המקור .

פלוני

שלום פלוני

גת היא אחת הערים של פלשתים:

"חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים: הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" (יהושוע, יג; 3).

והנה דוגמה נוספת המאתגרת את פרשני המקרא.

הפסוק דלעיל מונה "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" ולמעשה מפרט שש ערים.

(עיין: רש"י יהושע, יג; 3, רמב"ן דברים ב; 23, רד"ק יהושע ג; 3).

בברכה

דעת-אמת

מדובר בגלית אחר.

שם אירע המעשה בימי שאול, בימי נעוריו של דוד, כשהיה הולך ושב מעל שאול לרעות את צאן אביו בית לחם (ש"א יז, טו) וכאן אירע המעשה בימי מלכותו של דוד, לאחר שכבר תש כוחו ולאחר שאנשיו נשבעו שלא יצא עוד למלחמה (ש"ב כא, יז). כלומר זמן של עשרות שנים חוצץ ומפריד בין שני המעשים.

שם אירע המעשה בעמק האלה ואילו כאן בגוב.

העוים הם חלק מעזה. דעת מקרא שם – "והעוים – עם קדמון שישב בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם דברים ב, כג, את חצרים מזהים התרגומים עם רפיח היושבת ליד הים בדרום עזה יוצא שארץ העוים נכללה בתחומה של עזה.