שלום ראסל,

קשה לדעת את האמת ההיסטורית, במיוחד שאנחנו ניזונים מטקסט שכתבו הצד של "התלמידי חכמים" בלבד.

דומה הדבר לחרדים בימינו הסבורים שהציבור החילוני שונא אותם. כל ביקורת כנגד החרדים מבחינתם מביעה שנאה.

השנאה הייתה משני הצדדים כפי שמתואר בתלמוד, ואולי זה נבע מהתנהגות אלטיסטית מצד "הרבנים".

בשלהי בית שני נהגו הפרושים (תלמידי החכמים שבהם) בטהרה והיו טובלים במקווה ונוטלים ידיהם לפני ארוחה. היות ולא כולם נהגו טהרה הם יצרו קבוצת חכמים [מעין מועדון חברים] שקראו לעצמם "חברים" והיה נוהל קבלה לחברות המבחין בין תלמיד חכם לשאר האנשים. "הבא לקבל עליו דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה חברים, ותלמיד חכמים אינו צריך לקבל בפני שלשה, ולא עוד אלא שאחרים מקבלין לפניו. ונבדוק אותו במשך שלשים יום ואז נאמינו על טהרת משקיו וכסותו כמו שנאמן תלמיד חכמים". (פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת דמאי פרק ב, משנה ג). החברים שנהגו טהרה לא אכלו ולא עסקו במסחר עם עמי ארצות ושאר יהודים שלא נהגו בטהרה משום שהם מוחזקים כטמאים המטמאים את האוכלים: "המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח ואינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו". (משנה, מסכת דמאי, פרק ב, משנה ג).

בברכה

דעת-אמת