שלום מיכאל,

התנ"ך, הברית החדשה והקוראן אלו ספרים נושמים ובועטים הן מבחינה אמונית והן מבחינה תרבותית ולשונית. ספרים אלו צריך ללמדם בבתי הספר בדיוק כפי שמלמדים אותם באוניברסיטה; על פי המתודה המדעית. וככלל אי אפשר להבין היסטוריה – שזה גם מקצוע בבגרות – מבלי להבין את האידיאולוגיה של הדת המונותיאיסטית: יהדות, נצרות ואיסלאם.

באופן שמלמדים היום את התנ"ך, כפי שלמדתי בבית הספר וכפי שילדיי למדו, הוא מגוחך, חסר תועלת ומזיק הן מבחינה תרבותית קל וחומר מבחינת הבנת התפיסה הדתית.

ילד שיוצא היום ממערכת החינוך הכללית, יוצא עם תחושה שהדת יפה לו, הדת משמרת את זהותו וכך הלאה. היחס של מערכת החינוך לדת צריך לעבור שינוי מהיסוד, כלומר לשנות את מטרת הלימוד. כיום המטרה היא להכניס פטריוטיות יהודית באמצעות אמונות הבל של הדת. זאת הסיבה שהחברה הישראלית מתקשה לבטל את מוסדות הרבנות, להפריד דת ממדינה ורועדת מפחד מפני אובדן זהות כי להם דתם וזהותם חד המה. במקום זאת יש ללמוד את הדת כאמונות תפלות, כדי לשחרר את התלמיד מהבלים אלו. להראות שאמונות אלו עיכבו את הקידמה. ומבחינה תרבותית לתעל את החגים לכיוון הומני ולא גזעני כפי שמלמדים היום – פסח הריגת פרעה, פורים הריגת המן, האתרוג משול ללומד תורה ומקיים מצוות וכיוצא באלו לימודי האדרת הדת על חשבון התבונה וההומניות.

הזהות היהודית שנתפסת כזהות דתית אורתודוכסית היא שורש הפורה ראש ולענה בחברה הישראלית.

בברכה

דעת – אמת

אני מסכים עם חלק מדברי דעת אמת, ועם חלק לא.

אין ספק שאת התנ"ך יש ללמוד ע"פ המתודה המדעית, לראות אילו חלקים בו תואמים את הראיות הארכיאולוגיות (תקופת בית עומרי, למשל) ואילו לחלוטין לא (יציאת מצריים וכיבוש הארץ, למשל), באילו חלקים הבסיס ההיסטורי גובר על הבסיס האידיאולוגי לפיו נכתב הטקסט ובאילו להפך, וכן, אילו מקומות הינן העתקה ומודיפיקציה של מיתוסים מתרבויות אחרות ומהן הנסיבות הפוליטיות והחברתיות בהן נכתב או נערך מחדש כל חלק בתנ"ך.

בבתי הספר הדתים, כמובן שלא נוהגים כך, וכאן דברי דעת אמת נכונים שוב, אבל אני שמח להודיע שכאשר עזבתי את הישיבה בגיל 16 ועברתי לבית ספר חילוני, לא לימדו את התנ"ך כפי שמלמדים אותה בחינוך הדתי, אלא באופן הקרוב מאוד למה שתואר מעלה כדרך ביקורת המקרא והמתודה המדעית. תלמידי תיכון בבתי ספר חילוניים לומדים היום על חוקי חמורבי, מיתוס הבריאה הבבלי אנומה אליש וכד'. בבתי הספר החילוניים מנתחים את הטקסט מבחינה ספרותית, על כל התקבולות שבו (כיאסטית, קזואיסטית וכו') ועל כל האנכרוניזם שבו, ע"פ משנתו של פרופ' קאסוטו.

לימוד כזה של התנ"ך הינו לדעתי בגדר המלצה של ממש, ואל לאדם הלא מאמין להתלונן על עצם העיסוק בטקסט התנ"כי, שכן בלימוד שכזה הוא יוצא נשכר.

אדם צריך, לדעתי, ללמוד תנ"ך גם מסיבות אחרות. אין ספק שהתנ"ך הוא יצירה מדהימה ורבת חשיבות, ולו רק בגלל ההשפעה שיש לו על חיינו היום: התנ"ך השפיע על שתיים מתוך 4 הדתות הגדולות בעולם, הן הנצרות והאסלאם (השתיים הגדולות האחרות הן בודהיזם והינדואיזם), והוא משפיע על חיינו, עולם הדימויים שלנו ואוצר המילים שלנו בחברה בישראל בצורה שלא תיאמן. אני בכנות לא חושב שאפשר בכלל לדמיין את החיים בארץ היום בלי תנ"ך. אבל בד בבד אנחנו צריכים להבין שעד כמה שהיצירה הזו היא גדולה וחשובה – היא עדיין רק יצירה אנושית. נכתבה ע"י בני אדם, ואין בה כל אלמנט אלוהי שהוא. ננצור אותה, נלמד אותה, נעריך אותה – אבל לא נשעבד את חיינו אליה.

ליאור הלפרין