שלום עמי,

שאלתך נשאלה פעמים רבות במדורנו ואנסה לעשות סדר בדברים למען ידעו ויראו מה מגוחכים אנשי האמונה.

אתחיל מהווה ואמשיך לעבר עד "אירוע ההתגלות".

בימינו מאמינים בסיפור ההתגלות מיליארדי אנשים: יהודים, נוצרים ומוסלמים (אולי ישנם נוספים שלא שמעתים).

מעניין שהנוצרים והמוסלמים (המהווים את רוב רובם של אוכלוסיית המאמינים בהתגלות), למרות אמונתם בהתגלות, מאמינים במערכת אמונות וחוקים שונים מהיהודים. מה שמעיד שההתגלות אינה משמעותית למאמין. בדיוק כפי שלא עשתה רושם מיוחד לנוכחים בהתגלות והם רצו אצו לעשות את עגל הזהב.

אך נשאל: כיצד קיבלו והאמינו, ומאמינים עדיין, מיליארדי אנשים (נוצרים ומוסלמים) בהתגלות אלוהים ללא שיש להם עדות "בן מפי אביו"? וכי סמכו על עדות היהודים? הרי המוסלמים טענו שהיהודים זייפו את התורה האלוהית המקורית. תשובה לשאלה זו נתן לא אחר מאשר אחד מגדולי רבני ארצות הברית, הרב משה פיינשטיין ז"ל, וכך הוא אומר: "כל דבר שאדם עושה ומחזיק כן מצד שמאמין בזה – אף שהוא נגד השכל – אין זה מצד טרוף הדעת, אלא אפילו אנשים פיקחים מתחילים להאמין בענייני הבל, על ידי הסתה ברוב הפעמים. גם לפעמים רחוקים וטועים בעצמם מאיזה דבר שנדמה להם בחלום וגם בהקיץ. ואחרי שכבר התחילו להאמין בזה הם ממילא גם מוסרים נפשם על אמונת הבל שלהם". (שו"ת אגרות משה, חלק יו"ד, א', סימן רלה ).

הנה הסבר מלומד למדיי מדוע יש אנשים מאמינים בסיפור הזוי.

המוסלמים מאמינים בסיפור אברהם אבינו (הם קוראים לו החניף) שנטש את האלילים והחל באמונת הייחוד, ובסיפור ההתגלות ללא עדות וללא היסטוריה. כך פתאום בא אדם, ששמו מוחמד, והצליח להטמיע בקרב הבריות השוכנות בחצי האי ערב שהוא קיבל את התורה האמיתית, מידי המלאך גבריאל, ללא זיוף; ככתבה וכלשונה המדויק כפי שהייתה באומנה עם אלוהים מקדמא דנא. רק למען השעשוע ראה שהמוסלמים אינם נמנעים להביא ראיות לביאת הנביא מוחמד מהטקסט התורני שהם טוענים שהוא מזויף, הכתוב אומר: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית, יז; 20) בגימטריא "במאד מאד" עולה 92 כמניין השם "מחמד". עוד טוענים מאמיני האיסלאם, לחזק את גירסת הקוראן על פני התורה, כיצד יתכן שאלוהים הטוב והמטיב עם בריותיו יעניק ישועה ואורח חיים נאות רק לקומץ אנשים קטן, כגירסת היהודים, התלויה באם היהודיה בלבד? טענה סבירה מאוד לסובר שיאה ונאה לאלוהים להיות נחמד לכולם ולא להעניק חסד ואמת למי שנולד לאם יהודייה.

כיוצא בו הנוצרים, האמינו, ומאמינים עדיין, בסיפורי התורה, ללא עדות מוקדמת וללא מסורת. אלא כך סתם בא אדם ששמו ישוע, וטען שהברית האמיתית היא האמונה בו ואילו הברית הישנה ניתנה ל"עם הבשר" לעם היהודי החומרי והטועה. וכך רוב רובה של אוכלוסיית האימפריה הרומית הלכו שולל לסיפור ההתגלות הכתוב בתורה שהתגלם בישו: בן האלוהים.

מסקנה ברורה, העולה ממציאות עגומה זו, שטבע הבריות להאמין בהבלים ללא עדות וללא בדיקה, היא מציאות אנושית קיימת. ויתירה מכך אני מסיק, שנפש הבריות חושקת בנסתר ובערפול ובאי ודאות יותר מהודאי והבהיר.

לאחר שהסברתי שאמונת אנשים אינה מהווה ראייה לעובדות אמשיך בתפיסה המשונה של היהודים.

היהודים מאמינים כיום, לפחות כך אומרים, שיש להם עדות ממשית לאירוע ההתגלות.

ומי הם העדים? הם אינם!!! לא נמצאים כיום, פעם היו עדים יאמרו לך.

ועדותם נמצאת כתובה בתורה.

משמע, המצב היהודי בימינו דומה מאוד למצב המוסלמי והנוצרי. אין עדות אנושית אלא טקסט תורני המספר את ההתגלות לבני ישראל. היהודים כמוסלמים ונוצרים מקבלים את עדות הספר כ"אורים ותומים".

אלא שהחפצים באמונה, כשאין להם עדות ולא בדל ראייה לאמונתם, נאחזים הם בסברות שונות ומשונות כדי לחזק את הזייתם.

הנה יאמרו לך: איך יתכן שניתן ספר תורה לציבור גדול והם יקבלו אותו? מבלי שאיש יקום ויאמר: " שקר הדבר"?

ראה כמה כשלים יש בטיעון מגוחך זה:

1. מניין להם הסברה שספר התורה ניתן לעם שלם במקום מסוים ובזמן אחד? שמא נעשה הדבר כפי שנעשה בקרב הנוצרים והמוסלמים אט אט כפי דרך הבריות לשנות תרבותם ואמונתם.

2. מניין להם הסברה שכולם קיבלו את ספר התורה מבלי להטיל דופי? הרי מי שמטיל דופי באמונתם דינו מוות כפי שעשה משה רבנו לעובדי עגל הזהב, וכפי שנהג מוחמד להרוג את הכופרים והמתנגדים וכפי שהנוצרים הרגו את מתנגדי האמונה.

אך לא דיי בכך, אמונת היהודים כל כך משונה שמרוב מוזרותם קשה להתייחס אליהם ברצינות. אירוע ההתגלות, על – פי אמונתם, היה חד פעמי ונקודתי מאד. אלוהים התגלה לעם שלם ומיד העם פחד וסירב לקבל פירוט ודיווח ישירות מפי האל וביקש ממשה שיהיה שליח האל: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" (שמות, כ; 14).

ומה בדיוק שמעו וכיצד ראו, היות ואין עדות איש מפי איש, כל אחד הגה מדעתו מה היה בדיוק. כך למשל, לפי חז"ל אלוהים אמר לכולם את שתי הדברות הראשונות בלבד: "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (מכות כד ע"א).

עכשיו ראה איך שטיעונם, על אמיתות היסטורית ממשית, שומט את אמונתם שלהם, טיעונם דומה לשוקת שבורה, ככה הם אנשי ההזיה יורים לכל הכיוונים ללא מחשבה תחילה.

אם בסיס האמונה מבוסס על התגלות לציבור שלם, משמע כל מה שניתן לאדם אחד הוא מועד לזיוף – זאת אחת הטענות של מאמיני היהדות כלפי המוסלמים והנוצרים.

אם כך, מלבד שתי הדיברות המוזכרות, כל התורה כולה יש בה דופי משום שנאמרה למשה בלבד בדומה לתורה שנאמרה לישו כיחיד ומוחמד כיחיד.

נמשיך בדרך זו ונבדוק מה בדיוק אומרות שתי הדיברות שרק הם נאמרו לציבור שלם:

1. "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".

2. "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות, כ; 2).

בני ישראל היו צריכים להכיר באלוהים. מיהו האלוהים? זה שהוציא אותם ממצרים! אבל מה צריך לחשוב בדיוק המאמין כשהוא אומר "אלוהים" את זאת לא נדע לעולם – כי אף אחד לא יודע. ואל תחשוב שאני מדקדק דקדוקי עניות, כי אם לא אדע מיהו אלוהים איך אדע מי הם "אלוהים אחרים", ולסמוך על דברי משה אי אפשר שיש בדבריו דופי כי הוא שמע לבד. ובכלל משה רק בלבל את המאמין פעם כתב "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר,יב; 8) משמע יש לאלוהים חזות מסוימת היוצרת תמונה , ואיננו יודעים מהי צורתו. מצד שני משה מזהיר את מאמיניו:"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה" (דברים, ד; 15).

כאן אנו נמצאים בבעיה חמורה מאוד, אם איננו יודעים את אלוהנו כיצד נדחה "אלוהים אחרים". בדרך ההלצה נאמר, האתאיסטים מקיימים היטב את האיסור "לא יהיה לך אלוהים אחרים" ואילו את הציווי "אנוכי ה' אלוהיך" אינם מקיימים בחשש שמא הוא אלוהים אחרים. ואל תחשוב שזו הלצה גרידא, אם הנצרות, שמאמינה בשילוש – האב, הרוח והבן, לדידם של היהודים זה "אלוהים אחרים" אם כך, למאמיני הקבלה שלהם יש 'עשר ספירות' על אחת כמה וכמה שיש בליבם ובחזיונם אלוהים אחרים.

הרמב"ם הרחיק לכת, כלומר הרחיק את אלוהים עד שלמעשה הרגו. היות והאדם תופס דברים רק בשכלו, דמיונו וחושיו. והרמב"ם הגדיר את אלוהים ללא גוף וללא דמות הגוף, ללא מקום וזמן, ואין שכל אדם על אחת כמה וכמה חושיו, יכולים להתייחס לאלוהים נמצא שאלוהים איננו.

אם כך, שבימינו אנשי הדת קיבלו את הגדרת הרמב"ם על אלוהים, כיצד מקיימים את הדרישה "אנכי ה'"? רצוני לאמר, ששתי הדברות ששמעו 'עם שלם' חסרי משמעות. כאילו נאמר תאמינו במשהו שהוא אחד ואל תאמינו במישהו אחר. חשוב בעצמך אילו בא אדם והיה אומר לך כך: 'תאמין באחד ולא באף אחד אחר'. כיצד היית מגיב לדבריו? לא היית שואל מי זה אחד? ואם היה משיבך: 'אני לא יודע' לא היית חושבו למשוגע?

ועוד, האמונה שיש אלוהים אחד ואין אחר, זה בדיוק מה שהאיסלאם מאמין כעדותם כל יום: "אין אלוה מבלעדי אלוהים" בדומה ליהודי המעיד בכל יום: "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד".

אלא מאי? יאמרו המאמינים היהודים שהמאמין באלוהים שמשה שליחו הוא האלוהים האמיתי, ואילו המוסלמי יטען שהמאמין באלוהים שמוחמד שליחו הוא האלוהים האמיתי, יבוא הנוצרי ויאמר שאלוהים האמיתי הוא שישו שליחו ומי ידע מהו האלוהים ומיהו האחר והדברים משעשעים למדיי.

מה שנותר למאמינים הוא למעשה הפרקטיקה (ההלכה, השיעה והסקרמנט) היומיומית – שהם חושבים שאלוהים ציווה אותם, אבל כבר אמרנו שהפרקטיקות משה לבד שמעם ואין לסמוך עליהם.

ואם תתבונן תמצא שאפילו חוקי משה אינם רלוונטים לא ליהודים, לא למוסלמים ולא לנוצרים. כולם כאחד קבעו חוקים חדשים, אלה קראו לחוקים "תורה שבעל פה" (התלמוד) אלה קראו לו הקוראן והחדית, ואלה קראו לו הברית החדשה.

אם נסכם דבריי נאמר כך:

הדברים שנאמרו לעם שלם אינם מובנים; לא מי אמרם ומה הם תכונותיו, וזאת מודים המאמינים עצמם.

הדברים שמשה בדה מלבו, הרי הם לא נאמרו לעם שלם אלא למשה לבד, בטענה שאלוהים אמרם לו אינם רלוונטים לאף אחת מהדתות.

ומה נשאר ליהודים? אוסף אגדות, סיפורים ודיונים חסרי רלוונטיות שנידונו בתלמוד ובו הם עמלים ויגעים כדי ליישב הוויות אביי ורבא כאילו נאמרו מפי השכינה, עיין במדור הפלפול היומי – עצוב.

לשון אחר: מאמיני הדת היהודית מאמינים באחד שאינו ידוע, יש להם ספר חוקים המונח בארון הקודש כאבן שאין לה הופכין ומה שנותר להם הוא שכלם האנושי של חכמי כפרים הסמוכים לפרת והחידקל תחת שלטון פרסי – עצוב.

להעמקה נוספת ראה:

פרשת וארא

האמונה בהתגלות אלוהית

אמיתות התגלות אלוהים בפני ציבור גדול

תהיות לגבי שרשרת המסירה

כפילויות בתורה המעידות על נוסחים שונים שנערכו לספר אחד

מדוע ישעיהו ליבוביץ שמר תורה ומצוות

מסורת רצופה

איך ה דיבר אל משה במעמד הר סיני

מעמד הר סיני כהתגלות בפרהסיא

קרא, שנה ושלש, עבור מקישור לקישור ותמצא שהדתות המונותיאיסטיות מונחות על קרן הצבי במקרה הטוב, והאמת שאינן אלא שיגעון בלתי נתפס שחובק את רוב האנושות היום.

בברכה

דעת – אמת

רציתי לדעת אם לפי טענת הנוצרים ישו הלך עם המים בפני אנשים רבים או שהם פשוט הפיצו את זה בתור שמועה.

עמי

שלום עמי,

איני מבין מה ההבדל בין סיפור שישו הלך על הים לבד לבין סיפור שישו הלך על הים בפני רבים זה גם זה סיפור. הלא למספרי הסיפורים והחזיונות הרשות נתונה להביע את הזייתם. על כל פנים, ישו מוצג בברית החדשה כדמות מחוללת ניסים ונפלאות וזהו מוטיב משמעותי בברית החדשה. ככלל עליך לדעת שההמון לא יעריץ אדם ללא שיספר שראה במו עיניו את גדולתו, ניסיו ופלאותיו שחולל נשוא הערצה. לכן מסופר רבות על הניסים, ריפוי חולים וגירושי השדים שישו עשה בפני "העם".

כך למשל מסופר (נס הדומה למן שירד מהשמיים) שישו האכיל 5000 איש למרות שלא היו אלא 5 ככרות לחם ושני דגים (מרקוס, ו; 45).

ולא רק בפני "העם" המאמין אלא מול עיניהם הביקורתיות של הפרושים חולל ניסים: "וישב ויבוא [ישו] אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה. ויתבוננו בו [הפרושים] …ויאמר אל האיש פשט ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת. והפרושים יצאו מהרה…" (מרקוס, ג; 1-7).

"ויבוא יריחו…הוא ותלמידיו והמון עם רב. והנה ברטימי בן טימי איש עיור …ויאמר ישוע אליו לך לך אמונתך הושיעה לך ופתאום ראה" (מרקוס, י; 46-52).

בספר מעשי השליחים (פרק ב') מסופר על התגלות רוח הקודש, בחג השבועות (הוא זמן מתן תורה על-פי המסורת היהודית) בפני ציבור רב שדיברה לכל אחד בשפתו: "וביום מלאת שבעת השבעות נאספו כלם לב אחד. ויהי קול רעש מן השמים פתאום כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר הם יושבים בו. ותראינה אליהם לשנות מתפרדות במראה אש ותנוח אחת אחת על כל אחד מהם. וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח לספר…ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבוכים כי כל איש שמע אתם מדברים כשפת ארצו. וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה המדברים האלה הלא כלם בני הגליל המה. ואיך שומעים אנחנו אתם איש כשפת ארץ מולדתנו. פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים …וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש".

ישו הלך על הים בפני תלמידיו: "וירא אותם [את תלמידיו] מתיגעים בשוטם כי הרוח לנגדם…ויבוא אליהם מתהלך על פני הים… והם בראותם אותו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו…ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא" (מרקוס, ו; 47-52).

ואין סוף להבלים….

בברכה

דעת-אמת

כמה דברים קטנים :

1. עשרת הדיברות מופיעות כבר בספר המתים המצרי בלחש 125

מבערך 3600 לפנה"ס. (הן נמצאות במקדש בלוקסור).

2. יש אימרה האומרת "הפוסל במומו במומו פוסל" כל אחת מהדתות הגדולות פוסלות את שתי הדתות האחרונות בטענות שונות ומשונות, שלמרבה הפליאה תופסות גם לגבי הפוסל.

מה מוזרים הם בני האדם לזרוק את האינטיליגנציה שלהם דרך החלון וללכת לרעות אחרי אנשים הזויים שבודים הכל מליבם.

מנשה

שלום מנשה,

על מוזרות האנשים ביכה גם ברוך שפינוזה: "אי שמים! יראת אלוהים ודת עומדות על דברי סתרים של הבלות, ושיא העוול הוא, שדווקא אלה הבזים לתבונה מכל וכל ודוחים את השכל בטענה שהוא נפסד מטבעו, הם הם הנחשבים בעלי אור אלוהי" – עצוב.

היות והזכרת את ספר המתים נימא בה מילתא:

לחש 125 בספר המתים המצרי הנו "הכרזת הצדק" שנשמתו של האדם המת צריכה לומר בפני אוסיריס ו-42 אלים אחרים (ראה ערך "ספר המתים" בוויקיפדיה העברית). משמעות ההצהרה היא שהמת לא עשה בחייו עוול, וההצהרה מונה 42 חטאים שאת עשייתם המת צריך להכחיש (את התרגום האנגלי של ההצהרה ניתן למצוא בדף האינטרנט http://www.aldokkan.com/religion/dead1.htm, בסעיף שכותרתו "The Negative Confession"). יש לציין, כי תפיסה של דרישות התנהגותיות המוצגות על-ידי האל למאמיניו במפורש (מצוות התורה, ועשרת הדיברות בכלל זה) שונה מהתפיסה המצרית של מעשים מסוימים כחטאים, שעומדים אומנם בניגוד לרצון האלים, אך מקור הגדרתם כחטאים אינו ברור (ואפשר שאין מדובר במצוות מפורשות של האלים אלא בתפיסה של משהו מעין "מוסר טבעי"). כמו כן, כתבי היד הראשונים של ספר המתים המצרי שייכים למאה ה-16 לפנה"ס, ולמרות שהספר השתמש במקורות קדומים יותר, מהאלף השלישי לפנה"ס (מקורות המכונים "כתבי הפירמידות" ו"כתבי הארונות"), לא ידוע שום מקור מצרי כתוב שניתן לתארך אותו לסביבות 3600 לפנה"ס.

בברכה,

דעת אמת