שלום אתי,

הערך ו"המוסר" התורני נאמר, נשנה ושולש בלשון ברורה: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא, כה; 55). ערך הציות לאלוהים!!!

כל הקורא בחמישה חומשי תורה, יראה את העקביות של המסר העיקרי; קבלת ציות מוחלט לאלוהים – בין אם מתקבל על המצפון האנושי בין אם לאו. וזהו המדד והמצפן של האדם לקבוע את "האמונה" באל כלומר, ציות מוחלט מתוך אמון. כל הסיפורים, הנסים והנפלאות בתורה מובילים, בסופו של דבר, למסקנה הסופית – ציות לאל. ולכן, במקומות רבים, הכתוב מסיים זאת במילים "אני ה'" כלומר, עשה את אשר ציוותי כי: "אני ה'" – אני האדון ואתה העבד. הנה כתוב במפורש מדוע אלוהים הוליך את בני ישראל במדבר: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר… לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים, כט; 4-5). ולא לחינם קיבל אברהם את התואר "אַבְרָהָם עַבְדִּי" (בראשית, כו; 24) כלומר, עבד אלוהים. כי הוא ציית לאלוהים והיה מוכן להקריב את בנו. ועל כך נאמר לו "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים" (בראשית, כב; 12) משמע, מציית לאלוהים מתוך אימה ופחד. גם משה רבנו כונה כעבד האלוהים: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות, יד; 31).

ואל תחשבי לרגע שהפנמת ערך לציות קלה היא, הניסים והנפלאות לבדם לא גרמו לעם ישראל לציית לאלוהים. משה נזקק להרוג ולטבוח בכוח הזרוע את המערערים והמבקרים את הציות הטוטלי. משה הצטרך להרוג שלושת אלפי איש (שמות, לב; 28) כדי להטיל אימתו על העם. אלוהים, לאחר שראה את הביקורת של קורח ועדתו, ולאחר מכן את הביקורת והערעור על ההנהגה האלוהית מהעם, הוא הצטרך להשמיד כמה אלפים במגפה: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח" (במדבר, יז; 14)

ללמדך, שכדי לחנך ציבור שלם לציות אפילו אלוהים היה זקוק להרוג ולהשמיד כדי שיפחדו מפניו.

אך ראי דבר פלא, אף שכתבי הקודש ואנשי ההנהגה הדתית הצליחו להפנים בלבות הבריות את הציות לפיקציה מדומיינת למעשה, בני האדם נשארו עם הציות אליו, אבל לא לחוקיו. רצוני לומר, יותר ממה שבני אדם מתכוונים לציית לכתבי הקודש הם מתכוונים לציית לגחמתם שלהם. וכך בכל דור ודור קמים הוזים ומשוגעים המצליחים ליצור מערכת חוקים שונה, והבריות ממשיכים לציית להם כאילו אלוהים ציווה.

נוהג זה כתבתי במאמר שהתפרסם ברבעון "הקשת החדשה "האגדה בעיניהם של חז"ל" : "דרכם של כתבים "מקודשים" להיות טפלים וחסרי משמעות למקדשיהם ואינם אלא בסיס ומשענת לתפיסת עולמו של הקורא. לא הבנת הטקסט כמשמעותו הפשוטה עיקר אלא השחלת רעיונות והשקפות אמוניות התואמים את הזמן והמקום לתוך הטקסט. לשון אחר: כתבי-הקודש "מאירים" מכוחו של המאמין ואין המאמין "מואר" מפי כתבי-הקודש. זהו פרדוקס לוגי אך אין הוא פרדוקס דתי: המאמין הופך יצירה אנושית ליצירה אלוהית, והיצירה האלוהית, שאלף פנים לה, משמשת מִרקע רחב עד אין-סוף להשקפת עולמו של הקורא [וכי מי יהין להבין דברי אלוהים חיים שהוא בשמיים ואנו בארץ]".

אתן לך דוגמה, (מתוך דברינו בפרשת "מטות") דבר שגור הוא בפי הבריות שכתבי הקודש הם הספרים הנעלים ביותר, ומהם יש ללמוד אורחות חיים ודרך ישרה. אך אם היו מביטים בכתבי הקודש או מקדישים קצת זמן לדברי "אלוהים חיים", לפחות כזמן המקדישים לקריאת עיתון יומי, היו מגלים שהתורה מלאה בסיפורים מזוויעים שאדם מודרני לא יכול לעכלם. הנה אלוהים מצווה את משה להילחם במדיינים. משה והעם מצליחים במלחמתם הורגים את הגברים ושובים נשים ותינוקות, כי כך כתוב: "וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר…וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם" (במדבר, לא; 7-9). משה כועס ששבו נשים ומצווה להוציא להורג את הנשים המדיניות השבויות, מלבד התינוקות ממין נקבה – 32000 תינוקות בתולות- שהן יהיו לנשים לבני ישראל. ולא דיי בכך אלא שחלק מהפעוטות המדיניות ציווה משה לתת מכס לכוהנים והלווים. הכוהנים קיבלו 32 פעוטות, והלווים 320 פעוטות. כי כך כתוב: " וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ: וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם… שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם…וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס…וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת ה'…וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף" (במדבר, לא ; 17-35)

וכשאני מספר סיפור זה לבריות – אותם אנשים המהללים את התורה – הם מביטים בי כממציא סיפורים ובודה בדים. ללמדך שלא דברי תורה הם המשפיעים על האדם אלא גחמת לבם כאילו יש אלוהים המצווה. ולאותה פיקציה שבני האדם יוצרים הם מפיחים בו את הזייתם ובורחים מאחריות ומשליכים אותה על הזייתם – אלוהים.

בברכה

דעת-אמת

לדעת אמת שלום!

קראתי את תגובתכם לאתי.

אני הנני חילוני הומניסט המאמין בכל רמ"ח אבריו "בהומניזם פעיל" – כלומר להיות גם אקטיבי בדרך החיים והערכים שאתה בוחר לך בחייך.

בתגובתכם לאתי דיברתם רק על המסר העיקרי העולה מן המקרא תוך מתן דוגמאות לדברים נוראיים המופיעים בו. דברים קשים שאיני מתכחש אלהם.

עם זאת, לא נתתם את דעתכם לערכים ולנושאים מוסריים העולים מתוך הטקסט המקראי במקומות שונים בו. כי הרי אנו כחילוניים לא לוקחים את התורה כפשוטה, אלא בצורה בקורתית ובוחנים את האמיתות שבה. כך, שעדיין יש בה גם הרבה דברי חכמה, מוסר ודעת שניתן לקחת לחיינו התרבותיים והרוחניים, מבלי להתכחש לדברים האחרים והקשים שיש בה.

בברכה,

אורי תומר

שלום אורי,

אתה מחזק מאוד את דברינו: "דרכם של כתבים "מקודשים" להיות טפלים וחסרי משמעות למקדשיהם ואינם אלא בסיס ומשענת לתפיסת עולמו של הקורא". במקרה של החילוני ההומניסט "כתבי הקודש" יספקו השראה הומניסטית, למאמין יספקו ציות לאל. כדי שלא אומר דבר ריק מתוכן אתן דוגמה: בתורה נכתב: ""שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (שמות, כג; 12) ההומניסט ישים דגש על התחשבות המנוחה לחלש, לעבד ולעובד הזר וזה דבר הומניסטי גדול מאוד. ואילו האדם הדתי, שאלוהים הוא המרכז, ולא האדם, ישים דגש בכתוב הבא: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ… כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה'אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהו"(שמות, כ; 9-10). כלומר, השבת ניתנה לצורך ציות לאלוהים שהוא בורא השמיים והארץ.

רצוני לומר, אתה צודק מאוד שאפשר למצוא השקפות התואמות את ההומניות במקרא, ואילו הקוראים היו נוהגים במקרא: "תוכו זורק וקליפתו שומר" (כוונתי, באומרי קליפתו את ההשראה המיתית שהמקרא משפיע על הבריות, ובאומרי "תוכו" כוונתי לציות הטוטלי שהמקרא דורש] היה בכך תועלת לתפיסה ההמונית כדבריך. אך צריך מאוד להישמר מנוהג זה ותמיד צריך להזכיר את ההומניות תוך שלילה גמורה מהנאמר במקרא הסותר זאת. ומה הסכנה בנוהג זה? כתבתי בספרי "הדת קמה על יוצריה": "ומה נפלאו דרכי הבריות, כשמציגים את דברי המקרא וההלכה הנלוזים בפני דתיים שערכי העולם הנאור מילאו את ליבם. אלה שעדיין יושר אינטלקטואלי בקרבם, ומודים שאכן ההלכה והמקרא נקבעו על-פי נורמות אי שוויוניות וחסרות רחמים כלפי הזר וכלפי בעלי דעות שונות. מסכימים הם הלכה למעשה, שאין לקבוע מההלכה והמקרא את מעמד האישה, החילוני והגוי. אם כן, מדוע הם עדיין דתיים ומכבדים ומוקירים את שבעיניהם נחשב מרושע לזמננו?

יאמרו לך שהם שואבים "השראה" מהתורה וההלכה. ומהי אותה השראה? הרצון לשנות ולהתקדם לעולם נאור ומאושר. והנה הפלא: מצוי הוא לרוב, שאדם מצליח לשאוב השראה הפוכה מהמסרים הברורים של מספק ההשראה . השראת התורה היא לציות טוטלי! והם מקבלים השראה של פריצת דרך. השראת התורה לחוסר סובלנות והם מקבלים השראה לסובלנות. אך להם נאמר יהיה מקור ההשראה אשר יהיה ובלבד שמסקנתנו אחת היא.

דא עקא, אנשים אלה, מקבלי ההשראה מהתורה, אין נותנים אל ליבם שבצורה עקיפה נותנים יד לגזענות, הפלייה, לבורות ונבערות. הלא אין הם מעיזים לומר בפה מלא "התורה גזענית"! וכי כיצד יעיז אדם לצאת כנגד ספר המספק השראה? כך שתיקתם נהפכת להודאה בקרב יתר הציבור כאילו "ספר הספרים" לפנינו".

עיין עוד בתשובתנו: "דברה תורה כלשון בני אדם".

בברכה

דעת-אמת