שלום שלמה,

האם תוכל לומר לנו ממה התרשמת כל-כך בספרו של הרב בראון? אחרי הכל, הרב בראון מתאר את גישתו כך:

"ננסה רק לדלות מן התורה את מה שהתורה מלמדת אותנו על הנושא בו אנו עוסקים – מוצאו ומבנהו של היקום. לכן, אל לנו להתכחש לטענה שאנו לוקחים מן המדע רק את מה שמתאים לנו ודוחים את מה שאינו מתאים. הטענה הזאת נכונה. אנו מקבלים את כל מה שאנו רואים שיש לו יסוד בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה. אנו דוחים כל תיאוריה שאינה תואמת את הנאמר בהן"

(R' Dovid Brown, The Mysteries of the Creation [Southfield, Mich.: Targum/Feldheim, 1997], p. 28).

ספר המוקדש ליחס בין התורה למדע, הנוקט בגישה זו, לא רק יוצר במוחו של הקורא תמונה מעוותת של הנושא (מפני שהוא מתעלם מהתחומים הרבים בהם האמירות של המקרא ושל ספרות חז"ל עומדות בניגוד לממצאים מדעיים ברורים ומבוססים היטב), אלא הנו חסר תועלת, בהגדרה, למי שרוצה לברר את מהותן של הסתירות מן הסוג הזה. איזה קשר יש, אם כן, בין ספרו של הרב בראון לנושאים שבהם אנו עוסקים?

יתר על כן, כאשר הרב בראון מדבר על "מה שהתורה מלמדת אותנו", הוא מתכוון בעצם למה שהוא עצמו מבין מתוך המקורות היהודיים – הבנה המבוססת בדרך כלל על אמירה כלשהי בספרות חז"ל, אך לעתים הבנה בלתי-נכונה בעליל.

ראה, למשל, את דבריו של הרב בראון בנוגע לשאלה, מתי, לפי התורה, התחיל השם "ישראל" לשמש כשם-עצם קיבוצי לציון העם המורכב מצאצאיו של יעקב (להבדיל מהשימוש בשם "ישראל" כשמו הפרטי של יעקב): "העם לא נקרא 'ישראל' עד מעמד הר סיני" (Brown, The Mysteries of the Creation, p. 46). בתור המקור לדברים אלה מציין הרב בראון את התלמוד הבבלי, חולין, דף קא ע"ב.

כעת, הדיון הרלוונטי בתלמוד עוסק במשנה שבמסכת חולין ז, ו, בה מדובר על איסור אכילת גיד הנשה (גיד מסוים בירך האחורית של בהמה, שהאיסור על אכילתו מופיע בבראשית לב, לב). המשנה אומרת:

"[האיסור על אכילת גיד הנשה] נוהג ב[בהמה] טהורה ואינו נוהג בטמאה. רבי יהודה אומר: אף בטמאה. אמר רבי יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן? אמרו לו: בסיני נאמר [האיסור] אלא שנכתב במקומו [כלומר, במקום המתאים לו ברצף הסיפורי של התורה]".

והתלמוד הבבלי (חולין, דף קא, ע"ב) מביא את הדיון הבא במשנה זו:

"תניא [נלמד מפי התנאים]: אמרו לו לר' יהודה: וכי נאמר 'על כן לא יאכלו בני יעקב'? והלא לא נאמר אלא 'בני ישראל' (בראשית לב, לב), ולא נקראו בני ישראל עד סיני! אלא בסיני נאמר [האיסור על אכילת גיד הנשה], אלא שנכתב במקומו [כלומר, במקום המתאים לו ברצף הסיפורי של התורה] לידע מאיזה טעם נאסר להם. מתיב (= השיב) רבא: [והרי כתוב] 'וישאו בני ישראל את יעקב אביהם' (בראשית מו, ה)! [התשובה היא שהאירוע המתואר בפסוק הזה התרחש] לאחר מעשה [כלומר, לאחר המעשה שבעקבותיו נאסרה על צאצאי יעקב אכילת גיד הנשה]. אמר ליה (= לו) רב אחא בריה (= בנו) דרבא לרב אשי: מההיא שעתא ליתסר! [מדוע לא נאסרה אכילת גיד הנשה מהזמן אותו מתאר הפסוק בראשית מו, ה?] אמר ליה: וכי תורה פעמים פעמים ניתנה? ההוא שעתא לאו שעת מעשה הואי ולא שעת מתן תורה הואי. [כלומר, נקודת-הזמן המתוארת בבראשית מו, ה לא הייתה שעת המעשה שבעקבותיו נאסרה אכילת גיד הנשה, ולא שעת מתן תורה]".

כעת, השאלה של רבא (חכם בבלי מתקופת האמוראים, מהמאה ה-4 לספירה) מצביעה רק על חלק מן הקושי האמיתי, כיוון שהמונחים "ישראל" ו"בני ישראל" משמשים לציון של כל העם המורכב מצאצאי יעקב כבר לפני בראשית מו, ה. ראה, למשל: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" (בראשית לד, ז); "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו, לא). שני הפסוקים הללו משתמשים במונחים "ישראל" או "בני ישראל" לציון של העם, שבתקופה אליה מתייחסים הפסוקים הללו פשוט לא התקיים (כל מה שהתקיים אז הוא משפחת יעקב ובניו). לדבר הזה יש השלכות ברורות לשאלת זמן כתיבת התורה. אבל אפילו הדיון במסכת חולין, דף קא ע"ב, כפי שהוא, מראהנ בבירור שהמונח "בני ישראל" שימש לציון של כל העם של צאצאיו יעקב בשלב הקודם בהרבה לסיפור על מעמד הר סיני, יהיו אשר יהיו ההשלכות של העובדה הזאת על האיסור של אכילת גיד הנשה. כלומר, הרב בראון פשוט לא הבין את הדיון בתלמוד.

דבריו של רב בראון הנוגעים למדעי הטבע הם לעתים לא פחות מופרכים. ראה, למשל, את אמירתו המבוססת על הקטע ממדרש בראשית רבה (מהדורת וילנא, י, ד), המציין שלפני חטאו של אדם הראשון גרמי השמים נעו במסלולים קצרים ובמהירות, ואילו לאחר החטא החלו לנוע במסלולים ארוכים יותר ובאיטיות. על העניין הזה כותב הרב בראון:

"כדי ששנת החמה תהיה קצרה יותר משנים-עשר חודשים, כדור הארץ היה צריך להיות קרוב יותר לשמש מכפי שהוא עכשיו; אזי, מסלול סיבובו של כדור הארץ סביב השמש היה קצר יותר ומהיר יותר. כעת, האנרגיה, האור והחום מגיעים לכדור הארץ בעיקר מהשמש. אילו כדור הארץ היה קרוב יותר לשמש, כמות האנרגיה המתקבלת מהשמש הייתה גדולה יותר. מבלי לנסות להסיק מכמויות נתונות של אנרגיה את הפוטנציאל המדויק שהיה לכדור הארץ לפני החטא, ניתן להניח בוודאי שקבלת כמויות גדולות יותר של אנרגיה הייתה נותנת לכדור הארץ כוחות נוספים, שהנם מעבר לדמיוננו" (Brown,The Mysteries of the Creation, p. 87).

כמובן, אילו המרחק בין כדור הארץ לשמש היה קצר יותר באופן משמעותי, כמות האנרגיה המגיעה מהשמש לכדור הארץ הייתה כזאת, שמידת החום על-פני כדור הארץ לא הייתה מאפשרת את קיומם של יצורים חיים. זוהי, אם כן, רמת הבנתו של הרב בראון במדעי הטבע. (ומלבד זאת יש לציין, כי לפי ספרות חז"ל, השמש היא הסובבת סביב הארץ ולא להפך. כמו כן, הקטע מהמדרש שעליו הסתמך הרב בראון אינו מופיע בכתבי-היד המהימנים של מדרש בראשית רבה. את הדבר הזה ניתן לבדוק בקלות במהדורה הביקורתית של בראשית רבה, שהוצאה לאור על-ידי י' תיאודור וח' אלבק – אבל האם ניתן לצפות שהרב בראון יערוך בדיקה כזאת?)

בברכה,

דעת אמת