לפני שאשיב לשאלתך ברצוני להעיר דבר מה מהותי וחשוב בסוגיית הפליית נשים.

המושג "הפלייה" נובע רק כאשר החברה מתייחסת לאישה כשווה לגבר. צא ולמד מהיחס לעבדים ושפחות בעולם הקדום; היות והעבדים מראש לא היו אמורים להיות שווים לבני החורין הרי שפגיעה בזכויותיהם לא נבעה מהפלייה אלא מהיחס המעמדי הראשוני אליהם, שזה מצב חמור יותר מהפלייה. לשון אחר, הפלייה תיתכן בין שווים.

כדי להמחיש טענתי זו אביא דוגמה מתוך הוגי דעות מהפכניים של העת החדשה. תומס פיין מהוגי המהפכה האמריקאית שחיבר ספר לזכויות האדם (1791) ובו הוא כותב בין השאר: "זכויות טבעיות הן אלה השייכות לאדם בזכות קיומו. עם אלה נמנות הזכויות האינטלקטואליות, כלומר זכויות המחשבה, וכן כל הזכויות לפעול כפרט למען רווחתו ואושרו העצמיים". ומה היה שם חיבור ספרו? “Rights of man” כלומר "זכויות הגבר" (היום מתרגמים את ספרו ל – זכויות האדם). כיוצא בו הוגה הדעות האירי אדמונד ברק (1729 – 1797) כשרצה לכתוב על המוסר כתב: “manly morals” כלומר: "המוסר הגברי", ולא כתב “ human morals”.

כך שאין פלא שהמהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית לשוויון ולחירות חלה על הגברים בעיקר. לכן אין לתמוה שהזכות לנשים לבחור בארצות הברית ניתנה רק בשנת – 1920 כמאה וחמישים שנה לאחר המהפכה וזאת לאחר מאבק עיקש של ארגוני נשים. וזאת על שום מה? על שום שהנורמה הערכית והיחס לאישה באופן בסיסי ומובנה לא היה שוויוני. לכן גם חלק מהוגי הדעות הדגולים לא הבחינו בהפליית הנשים משום שלא שיוו בנפשם להעמידן כשוות בין גברים.

לאחר שביארתי שהפלייה היא פועל יוצא של יחס שוויוני הרי תבין שכאשר נמצאת אקסיומה מעמדית: גבר, אישה, עבד, הרי שהחוקים, כפועל יוצא של נורמות בסיסיות, יבטאו זאת. והמחוקק לא ירגיש ולא יבחין בהפליה.

ועכשיו לבקשתך על יחס התנ"ך לאישה. ראשית צריך להבין שבזמן כתיבת התורה מבנה המשפחה היה פטריארכלי כנורמה פשוטה ללא עוררין. לכן התורה כשכתבה את גירסתה ההיסטורית של שושלת היוחסין מאדם הראשון עד מותו של משה התעלמה על-פי רוב מהצד הנשי: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם… וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ… וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן …(בראשית, פרק ה'). לכן גם חלוקת הקרקע בארץ ישראל הייתה חלוקה לפי בית אב (במדבר, פרק לד). משה כשנצטווה לעשות מיפקד אוכלוסין הוא מנה את הגברים בלבד: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר, כו; 2). ומתוך נורמה זו הבנות לא זכו לירושת הוריהן. וטענת בנות צלופחד לקחת חלק בירושת הארץ באה מכוח חלקם של הגברים במשפחתן ולכן טענו כך: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּו" (במדבר, כז; 4).

עוד יש לך לדעת שהשיח והשפה נוצרות מתוך עולם הנורמות הבסיסיות של האומה דוברת השפה. זאת הסיבה שבמקרא תמצא נוסח לשוני זה: "לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם" (יהושע, ח; 35). משמע, קהל ישראל אלו הגברים בלבד ואינו כולל בתוכו את נשות ישראל. מכאן תבין את הנורמה בתקופת המקרא שהאב מוכר את בתו לשפחה ולא את בנו וכן האב הוא המוכר ולא האם: "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה" (שמות, כא; 7).

לסיכום: תן דעתך בקוראך את התנ"ך על היחס לגבר כראש המשפחה וכראש השבט שלו נשים וילדים. ותבין עד כמה היה מושרש ומובן מאליו מעמדה של האישה "כעזר וכטפלה" בתקופת המקרא. לעומת זמנים קדמונים, באו נורמות חדשות; גבר ואישה, זכר ונקבה הינה חלוקה מינית גרידא ואין בניהם הבדלי מעמד ותפקיד– נורמה שכל סטייה ממנה תחשב להפליה.

בברכה

דעת – אמת