שלום לך,

שאלתך הכנה והיוצאת מעומק הלב הטרידה את האדם מאז עמד על דעתו והכיר בקיומו.

הטרגדיה של האדם שאין לו תשובה למהותו וקיומו – אנו דומים ליושבי מטוס המשחקים בקלפים ואינם יודעים לאן טסים ולשם מה, וברור לכל המשחקים שדלק המטוס ייגמר בשלב מסויים עד שיתמלא מחדש ויתחלפו יושבי המטוס וחוזר חלילה. לא לחינם אמר קוהלת "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" כלומר, המכיר בקיומו ישאל לשם מה. ומי שאינו מכיר בקיומו פשוט יתקיים ללוא תמיהה על קיומו. האדם שעמד בדילמה טרגית זו החל ליצור פיקציות מחוץ לקיומו וקודמות לו המתורגמות ומנוסחות באופנים שונים: בלשון הפילוסופים, מהותו קודמת לקיומו, אידיאה נצחית וכיוצא באלה הגדרות, ובלשון אנשי הדת "אלוהים".

הראשונים והאחרונים יצרו פיקציה כדי להרגיע את קיומם הטרגי, ואיני פוסל צורך פסיכי זה התורם לשלוות האדם.

ועכשיו לשאלתך: "למה בעצם לחיות בעולם מלא סבל? למה לעבוד קשה ולמה להיות טובים?". הרצון לחיות הוא רצון טבעי ראשוני שאין לו הנמקה אלא הוא עובדה קיימת כל זמן שאדם חי. עד כדי כך הרצון לחיות עז שהאדם יוצר ובודה לו מערכת חוקים הזוייה ומדקדק בדקדוקי עניות שאינם מועילים; האם מותר לעשות סקס כשיש זבוב בחדר, ומאיזה צד מתחילים להדליק נרות חנוכה וכיוצא באלה ריטואלים חסרי שחר ובלבד לפנטז שיש לחיים מטרה ותכלית ויש מהות שקודמת לאדם.

למעמדו הטרגי של האדם – כלומר הכרתו בהבל הבלים של קיומו מחד, ומאידך הרצון להמשיך לחיות כעובדה טבעית מאלצות את האדם לבחור בין שתי אפשרויות; אפשרות ראשונה לבדות בדותות כאילו יש מטרה לחיים והיא התגלתה באירוע חד פעמי על-ידי מהות קדמונית (אלוהים) ומתוך כך להשתעבד ולציית לאלוהים (הכוונה לאנשים המשתמשים באלוהים כקרדום לשלוט על האנשים) המחייבים אותו לסגוד לו, לבטל את מצפונם האישי, את התבונה ואת תענוגות החיים, בבחינת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" כלומר, בטל חייך הטבעיים למען הזייתך. אפשרות שנייה לקבל את המציאות הטבעית כפי שאנו מכירים בה ולחיות את החיים הטבעיים למען אושרו של האדם בבחינת: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶש" (קהלת, ט; 9). ובלשון הנביא: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיהו, כב; 13). ובלשון חכמים: "חטוף ואכול חטוף ושתה כי החיים בעולם הזה דומים לבית משתה" (עירובין נד ע"א).

רצוני לומר, שאם תצליחי לקבל את מציאות קיומך כפי שהיא ולהיות שלמה עמה את תוכלי לקבל אחריות על חייך ותבואי על סיפוקך ואושרך. ואף שחיינו קצרים וברי חלוף דווקא הפנמה זו מביאה את האדם לנצל את הזמן הזמני לטוב ולאושר טבעי.

קראי גם את תשובתנו: "מהי עמדת דעת אמת בסוגיית האבולוציה"

בברכה

דעת – אמת

שוב שלום,

מצטערת לומר לך אבל לי אישית אין את הרצון הטבעי והראשוני הזה ואני חייבת הנמקה. וההנמקה שהאדם חי בשביל תענוגות החיים זה לא עונה לי על השאלה של הסבל בעולם. למה אדם שסובל צריך להמשיך לחיות? אותי אישית העולם משעמם. סקס לא מענין אותי, העולם החילוני שבעצמו בז לגופה ונפשה של אשה דוחה אותי מאוד, תענוגות העולם מיותרים בעיני. הדבר היחיד שמונע ממני לקחת כמה כדורים ולישון לנצח הוא המחשבה שאולי אתה טועה וכן בסופו של דבר יש בית דין של מעלה ויש שכר ועונש. אני יודעת מסיפורים שנאספו ע"י מדענים וביניהם ד"ר אריק נווה, פיסיקאי ומהנדס גרעין, על אנשים שמתו מוות קליני וחזרו משם עם חוויות. אנשים עוורים שראו בזמן המוות פרטים מסוימים בזירת המוות וידעו לספר עליהם בדיוק כאשר התעוררו וכו'. רבים מאותם אנשים חזרו עם סיפורי בית דין, ומפגש עם קרוביהם שמתו וכו', אתה ודאי מכיר את הנושא. איך אתה מסביר את זה?

אני, כותבת השאלה

שוב שלום לך,

אני שמח שמצאת לעצמך הנמקה לרצונך הראשוני לחיות בעולם הזה– חיים לאחר המוות!

עכשיו נסי לחיותם באושר; קבלי אחריות לחייך, חשבי ותבחרי את הדרך הטובה לך.

נ.ב תענוגות אינן רק תענוגות גשמיות הם גם, ויתכן בעיקר, תענוגות רוחניות ואינטלקטואליות; חיי יצירה והגשמה, נתינה, אהבה, חמלה, אומנות, הקמת משפחה….

חנוכה שמח

דעת – אמת