אני מסכים עם הרבה דברים שאתם כותבים, במיוחד לגבי עיוות משמעותה של התורה על-ידי חז"ל. אולם, יש דבר שמעורר אצלי תהייה. אפילו אם התורה נכתבה על-ידי בני אדם ויש בה טעויות היסטוריות ומדעיות, עד כדי עלטה מוחלטת, ואפילו אם בעת העתיקה התקיימו גירסאות שונות של התורה עד שנבחרה הגירסה הקיימת כיום, ואפילו אם בעודנו קוראים בגירסה הזאת ללא פירושי חז"ל, אנו מוצאים בה דברים מזעזעים, ומצד שני, רואים עד כמה שונה משמעות הטקסט ממה שחז"ל אומרים לגביו, עדיין יש לי שאלה.
ישנם הרבה דברים בלשון העברית, כפי שהיא מופיעה בטקסט התורה הידוע כיום, שיש בהם כדי לרמוז על ,ניצוץ של אור אלוהי". (גם אם יש כמה גימטריות ודרשות הנראות מטומטמות, יש גם אחרות, שהן הגיוניות לחלוטין. אגב, קראתי דבר מצחיק: גימטריית המילים "משיח" ו"נחש" זהה – אבל נראה שאין בכך כדי לבטל את עצם שיטת הגימטריה אלא כדי להוכיח כמה טועה היהדות הרבנית המייחסת משמעות רבה כל כך לאדם אחד.) ייתכן שיש בתורה טעויות ודברים מזעזעים במקומות רבים, אבל האם זה אומר בהכרח שאין בה שום ניצוץ אלוהי?
מה שאני מבקש מכם זה לא תשובה מתחום ההיסטוריה, המדע או הספרות, ולא דיון על הדרך שבה מתוארת האלוהות בתורה, אלא תשובה לגבי התכונות המסתוריות של הלשון העברית. תשובה אובייקטיבית בעניין הזה תועיל מאוד למוחי המיוסר.
מרטין פיארו
לא ברור למה אתה קורא "התכונות המסתוריות של הלשון העברית". ובכל מקרה, גימטריה אינה חלק מן המערכת הלשונית; בעצם, גימטריה אינה אלא פיתוח מסוים של הרעיון להצמיד ערכים מספריים לאותיות של האלפבית – רעיון השייך לכשעצמו לתחום של רישום מתמטי, לא לשוני. למעשה, הרעיון של גימטריה (שאפילו שמה אינו אלא שיבוש המילה היוונית "גיאומטריה") נשאל על-ידי יהודים דוברי עברית וכותבי עברית מן התרבות היוונית בשלהי תקופת הבית השני.
כמו כן, האמונה, כי העברית הייתה השפה המקורית של האנושות, היא פשוט שגויה. הלשון העברית שייכת למשפחת השפות השמיות, שהיא לכשעצמה מהווה ענף מסוים של משפחת שפות גדולה יותר, המשפחה האפרו-אסיאתית. ומחקר משווה של השפות השמיות מראה, למשל, שאוצר ההגאים המקורי של השפות השמיות (עיצורים ותנועות) השתמר בצורה המלאה דווקא בערבית הספרותית ו/או בשפות הדרום-ערביות העתיקות, הידועות מכתובות אשר נתגלו לרוב בתחום תימן המודרנית ואשר מתוארכות לאלף הראשון לפנה"ס ולראשית האלף הראשון לספירה. (בנושא הזה קיימת אי-בהירות מסוימת, משום שמצד אחד, השפות הדרום-ערביות העתיקות שימרו את כל 29 העיצורים השמיים המקוריים, בעוד הערבית הספרותית שימרה רק 28 עיצורים; ומצד שני, הערבית הספרותית מכילה את כל התנועות השמיות המקוריות, ורק את התנועות הללו – a, i, u קצרות וארוכות – ואילו אוצר התנועות של השפות הדרום-ערביות העתיקות אינו ידוע במדויק, בשל הכתיב החסר בכתובות שבשפות הללו.) ראה: John Huehnergard, “Proto-Semitic Language and Culture”
(http://www.bartleby.com/61/10.html).
ראה גם מאמרו של פרופ' עוזי אורנן באתר חופש: "העברית איננה מקור כל השפות".
בברכה,
דעת אמת