כוונתך לדת היהודית- אורתודוכסית (חשוב להתנסח נכון, היהדות היא מגוון רחב).

התלמוד, שההלכה היהודית יונקת ושואבת ממנו את החוקים והמשפטים, הנו ספר משפטי מיושן שעבר זמנו אף אליבא דחרדים ודתיים עצמם (אף שקשה להם לומר זאת בגלוי הם מצהירים זאת במעשיהם).

בתי הדין הרבניים אינם דנים דיני ממונות על-פי התלמוד כי ברי להם שעבר זמנו ואינו רלוונטי לדיני ממונות של היום. כך הוא הדין לגבי נושא "פדיון שבויים".

כשהמשנה והתלמוד קבעו: "אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן מפני תקון העולם" כלומר אין להשיב את החטופים אם המחיר גבוה, הם קבעו דין זה מתוך עולמם הצר כנמלה. כלומר מתוך מצב מדיני בו הם היו מיעוט שבמיעוט ללא ריבונות מדינית תחת שלטון זר. עיונם ושיקולם בהכרעות מסוג זה באים מתוך הכרתם כקהילת מיעוט חסרת כוח פיזי ושלטוני. המחשה לכך הוא קביעתם: "ואין מבריחים את השבויים מפני תיקון העולם" (משנה, מסכת גיטין, פרק ד, משנה ו) כלומר אין לעשות מבצע צבאי כדי להציל חטופים שמא הצלתם תזיק לשבויים אחרים; האויב ישמור עליהם היטב, יסתירם ללא תנאים מינמליים ואף יתעלל בהם.(לפי הלכה זו "מבצע אנטבה" היה בניגוד להלכה).

אין ספק ששיקולים אלו נבעו מתוך מצבם החברתי, כלכלי שהיה בתחתית, ומצבם הצבאי שלא היה קיים כלל ועיקר.

דבר נוסף, ההלכה מעולם לא עסקה בנידון של "החלפת שבויים" (אלא רק בפדיון כספי בלבד) והסיבה,שוב, הקהילה היהודית לא הייתה במצב שיכלה לשבות שבויים ולשומרם בכלא, כפי שיש ביכולתה של מדינת ישראל כיום.

זאת ועוד, ממשלת ישראל, צריכה לדאוג לאזרחיה; צ'רקסי, דרוזי, מוסלמי, נוצרי ויהודי ואילו ההלכה "דאגה" אך ורק ליהודי, בין חי בארץ בין שחי בחו"ל.

כאילו התהפכה הקערה על-פיה, ההלכה דאגה ליהודי, בין שהוא אזרח ישראלי ובין לאו והתעלמה מאינו יהודי אף אם הוא אזרח ישראלי, ואילו מדינת ישראל דואגת לאזרח הישראלי, בין שהוא יהודי ובין לאו ואין זה מתפקידה לדאוג ליהודי שאינו אזרח ישראלי.

מן האמור לעיל הנך למד, שההולך להסיק מהתלמוד (אני מתייחס לדתיים בלבד, משום שהדבר ברור שלחילוני, התלמוד אינו אלא ספר היסטורי-תרבותי גרידא ואינו משפטי) החלטות לימינו, דומה הוא לאמא שילדה תינוקה ביום השבת בחודש השמיני להריונה שאינה מחבקת ומנשקת אותו משום שההלכה קבעה שהנולד בחודש השמיני ביום שבת אסור לטלטלו משום שהוא ודאי ימות והרי הוא כאבן (שבת קלה ע"א).

בברכה

דעת-אמת.