18 שנים • Anon
שמתי לב שבהגדה של פסח מופיע ציטוט לא מדוייק של פסוק.

בשלב ה"כורך" ההגדה מסבירה שיש לאכול את המרור ביחד עם קרבן הפסח שנאמר: "על מצות ומררים יאכלהו" ואילו הפסוק המדויק (בשמות י"ב, 8) הנו "צלי אש ומצות על מררים יאכלהו". לכן שאלתי היא, האם מדובר בטעות סופר תמימה, או שיש נוסח אחר של המקרא שבו מופיע הציטוט של ההגדה.

ברשותכם, שאלה שנייה לי אליכם. כולנו למדנו שאכילת המצה בפסח היא מפני "שלא הספיק בצקם להחמיץ". דא עקא, עוד קודם לכן מצווים בני ישראל על קרבן הפסח, ונאמר שם שאכילת הקרבן היא ביחד עם המצות (הציטוט דלעיל). עוד נזכר שם העניין של ביעור חמץ. אבל כל זה קרה עוד לפני יציאת מצרים והיה מתוכנן מראש. מה פשרם של שני ההסברים הכל-כך שונים לעניין המצות?

תודה,

אסף

1 Answers
18 שנים • jsadmin צוות
שלום אסף,

הציטוט, התואם את נוסח ההגדה, מופיע בספר במדבר: "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (ט, 11). צריך לזכור שספר התורה הוא אסופה ועריכה של כמה ספרים שהסתובבו בשלהי בית ראשון. מסיבה זו נושא קרבן הפסח , כמו נושאים רבים, מפוזר ומוכפל הוא בכמה מקומות בתורה:

1. שמות, פרק יב, פסוקים 1-29.

2. שמות, פרק יב, פסוקים 43-50.

3. שמות, פרק לד, פסוק 25.

4. ויקרא, פרק כג, פסוקים 5-8.

5. במדבר, פרק ט, פסוקים 1-14.

6. במדבר, פרק כח, פסוק 16.

7. דברים, פרק טז, פסוקים 1-8.

מסיבה זו, שהתורה היא אוסף ספרים מקבילים, יש גם סתירות פנימיות עקב עריכה לא דקדקנית . כך למשל דיני קורבן הפסח המופעים בספר שמות סותרים בשלושה דברים את דיני קורבן הפסח הכתובים בספר דברים.

בשמות כתוב:

1. את קורבן הפסח צריך לעשות כל אחד בביתו שלו.

2. צריך להתיז מדמו על משקוף הבית ומזוזותיו.

3. לאכול אותו צלי ולא מבושל. וזאת צריך לעשות לעולם כי כך כתוב: : וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם (שמות , יב; 24).

4. קורבן הפסח צריך להיות משה עזים או כבשים (ולא בקר; פר)

בדברים כתוב:

1. את קורבן הפסח צריך לעשות "במקום אשר ה' לשכן שמו שם" (כלומר ירושלים, בית-המקדש), ולא בבית.

2. אין צורך להתיז מדמו על משקוף הבית (כי צריך להקריבו בירושלים).

3. לאכול אותו מבושל כי כך כתוב: " וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" (דברים , טז ; 7)

4. קורבן הפסח יכול לבוא מצאן ובקר.

ומדברינו לעיל, שהתורה היא קובץ ספרים מקבילים, מתיישבת גם שאלתך השנייה:

מצד אחד כתוב בשמות: שאת קורבן הפסח צריך לאכול בחפזון, על מצות ומרורים, בלי קשר לצאתם ממצרים בחיפזון.

ובדברים (טז, 3) כתוב שאכילת קורבן הפסח נאכל עם מצות בגלל שיצאו בני ישראל בחפזון: " וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר …תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת; לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".

כל ספר וחיבור היה לו גירסא משלו וכשהתאחדו נוצרו כפילויות וסתירות.

היות ועסקת בנוסח ההגדה נימא בה מילתא.

בנוסח ההגדה כתוב: שהחכם שואל: " מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם" (דברים,ו;20). והדבר משונה שהחכם אומר: "אתכם" כאילו הוא לא חלק מהציווי, הלא זה דרכו של הרשע שהוציא עצמו מהכלל ואמר "לכם".

התשובה לכך נמצא במאמר "מגוון נוסחאות התורה": בדברים (ו; 20) כתוב: "אשר ציוה ה' אלוהינו אתכם" ואילו בתלמוד הירושלמי (פסחים פ"י ה"ד) הנוסח בתורה: "אשר ציוה ה' אלהינו אותנו".

בברכה

דעת-אמת