דעת – אמת אינה עוסקת בשאלה : מי ומי נחשב כיהודי? ואין זה מתפקידה וסמכותה של דעת – אמת ואף לא בסמכותה של המדינה. "העם", הקולקטיב (מדומיין או ממשי) נקבע על פי האנשים עצמם. השאלה שאתה צריך לשאול, והיא רלוונטית וממשית: מיהו ישראלי (לא רק משפטית אלא דה- פקטו)? ומה הם חוקי ההגירה הרצויים לחברה הישראלית?

התורה על משפטיה וחוקיה אינם תואמים את ערכי העולם הנאור ולכן הם פסולים, החרו החזיקו חז"ל שעיוותו את הכתובים (אף הנאורים שבנביאים) לנורמות המסואבות שתאמו את מצבם (קהילה יהודית דלה תחת שלטון פרסי) וקבעו: "שהגדרת אדם (בעל זכויות) הוא רק יהודי! (עיין במאמר: "המוסר היהודי בהלכה").

את ראייתך למסורת תורה שבעל פה (כלומר מציאות של פרשנות המעוותת את הכתוב) אינה מובנת, הרי פרשת המלך בשמואל מתעלמת מהכתוב בדברים:

בדברים כתוב: "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים, יז; 14).

ואילו בתקופת שמואל הקטע הכתוב בדברים לא היה קיים ולכן התנגד למלוכה:

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶך" (שמואל א פרק ח, 5).

משפט המלך שהזכרת, כוונתו לשכנע את העם לוותר על רצונם במלוכה ( נצטט את הקטע כולו): " וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ: וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים (שמואל א פרק ח; 10-17).

בברכה

דעת – אמת