שלום דוד,

מדינה אידאלית יכולה להתגשם עם אזרחים אידיאלים (אתיאיסטים ודיאיסטים – כלומר אזרחים שלוקחים את אחריות חייהם ואושרם ללא התערבות על-טבעית). הואיל ואיננו יכולים לדמיין את כל אזרחי מדינת ישראל ככאלה הרי שנענה לך כיצד ראוי לנהל את המדינה במצב הנתון בימים אלה (הרי שאלותיך הועלו בגלל מצבנו העגום שהרבה מאזרחי המדינה מאמינים בישות על טבעית שחייבה חוקים ומשפטים והבטיחה שכר ועונש למאמיניה ). לשון אחר; דעת – אמת אינה עוסקת בהלכתא למשיחא אלא בהווה מדיני.

מערכת חוקים צריכה לקחת בחשבון איזון של פגיעה ביחיד לטובת הכלל, את הנורמות החברתיות שיתאימו לחוק ויכולת אכיפה – כדי שלא יווצר מצב בו הכוונה הייתה רצויה אך החוק היה פגום – כלומר בא להועיל ונמצא מזיק.

רצוני לומר שמדינת ישראל נמצאת מבחינה תודעתית כרחוק מזרח ממערב מהערכים ההומניים. והיות ואין אפשרות לחייב אדם לחשוב אחרת ממה שהוא חושב הרי שלהביא את "האידיאל" (כחוק מחייב) במלוא חריפותו בפני הציבור לא יתקבל בעיניהם ואף ידחה(כפי שנהג "אלוהים" עם בני ישראל כשיצאו מעבדות והתיר להם להקריב קורבנות ולחשוב שאלוהים הוא גשמי ובעל גוף אף שמעשים אלה אינם אידיאלים, עיין מה שכתבנו בתשובה: "התורה השיגה את יעודה החינוכי").

למעשה מדינת ישראל צריכה לשים דגש במערכת החינוך לאזרחיה כדי להטמיע את ערכיה בקרב אזרחיה, ורק לאחר שינוי תודעתי יש לשנות ולאכוף את החוקים. חוק חינוך חובה הכולל השכלה כללית וערכים נאורים צריך לחול על כולם, ומי שמתנגד יצטרך להסתדר לבד ללא סיוע מכספי הציבור (ובכך השבנו על שאלתך: אם לאסור לימוד הלכה במסגרת חרדית ודתית – אף שלמעשה הם משסים את תלמידיהם נגד הנאורות והדמוקרטיה – נראה שבדרך כפיה הדבר לא יצליח אלא בדרכי נועם כלומר ללא תמיכה כספית ותמיכה רעיונית). החינוך צריך להיות אקטיבי , חד וברור. צריך להציב את ערכי העולם הנאור אל מול ערכי הדת ללא משוא פנים בבחינת: "נתתי לפניך את החיים והטוב, את המוות והרע, ובחרת בחיים". ובזה השבנו על שאלתך: אם ללמד תנ"ך ויהדות בבתי ספר. התשובה היא כן רבתי!! כחלק מלימודי הדתות (נצרות ,אסלם ויהדות…) שהם תופעה ממשית ומציאותית ואסור להתעלם ממנה אלא להיאבק בה. משום מה בעולם המערבי נתפסת הדת כדבר חיובי וראוי כשהיא למעשה אויבת התבונה.

כך גם לגבי חיתוך ערלת איבר המין של תינוק (ברית מילה) ושחיטת בעלי חיים, אותם יש ללמד על-פי אמות מידה מודרניות, כלומר אלו פעולות דתיות שתאמו תרבויות מיושנות הגורמות לכאב וצער ללא תועלת.

להביא בפני התלמידים את המחקרים ההיסטוריים להתפתחות המילה והשחיטה, ולהציג בפניהם את התועלת והחסרון מבחינה רפואית ואת ההשלכות הערכיות.

וליתר שאלותיך:

חוק השבות, כלומר חוקי ההגירה, צריכים להיות על-פי שיקולים תועלתניים למדינת ישראל מבחינה כלכלית ותרבותית, ויהדותו הדתית של המהגר אינה רלוונטית וצריך לבטל את כל הסייגים הדתיים מחוק השבות (עיין בתשובתינו: "גיור הוא ברית עם אלוהים") .

דיני עבודה וזכויות העובד צריכות להישקל על-פי תועלת אנושית לטובת החברה והפרט ללא הבאת שיקולים "דתיים" של צו עליון המעניש והורג את עוברי דברו.

טקס נישואין דתי אינו מעלה ואינו מוריד בחברה מתוקנת והיא בחירתו הפרטית של האדם.

המדינה לא צריכה להתערב "בטקסים" אלא ברישום רווקים ונשואים אם היא מוצאת לנכון שרישום זה הכרחי ונצרך.

נישואים חד-מיניים ופוליגמיה צריכים להישקל מתוך שיקול תועלתני (שכר והפסד), חופש הפרט לעומת נזק הנגרם מתוך נסיון החיים (פוליגמיה). הדבר דומה לחיוב חוקי תעבורה השוללים את חופש הפרט, כמו חגירת חגורת בטיחות ברכב. הנזק והצער שיגרם יפול בסופו של דבר על החברה.

בברכה

דעת – אמת

בהמשך לתשובתכם רציתי לשאול שתי שאלות נוספות:

1. מדוע כל (או לפחות רוב מוחלט של) מדינות העולם אינן פועלות עפ"י ההצעה בשאלתי המקורית (לדוגמא: איסור מילה וכדומה)?

2. כיצד הינכם מסבירים את העובדה שהרציחות ההמוניות הגדולות ביותר בתולדות האנושות נעשו בשם אידיאולוגיות שאחד מעיקריהן היה מחיקת אלוקים מתודעת האדם (הנאציזם והקומוניזם).,

דוד

שלום דוד

1. רוב האוכלוסיה העולמית מושפעת מתפיסת העולם הדתית של הנצרות והאיסלם – ששניהם דוגלים בברית מילה לזכר. ולצערי גם הם (כאנשי הדת היהודית) עדיין שבויים בנורמה התרבותית – דתית. תהליך השחרור מהדת ומאמונות תפלות עדיין בעיצומו בתקווה שלא יופסק (ולו לזמן מוגבל) על – ידי אנשי הדת רודפי השררה והכבוד בהטילם פחד ואימה על ההמונים. זאת הסיבה שהעולם (במיוחד המערב הנוצרי) מתנגד למילת נשים ומתיר מילת זכרים. וזאת הסיבה שכמה מדינות באירופה אוסרות את השחיטה הכשרה (הנצרות דחתה את רוב המצוות היהודיות אך לברית המילה התייחסו בחיוב) שמבחינתם הוא נוגד את הנורמה התרבותית – דתית שלהם.

2. המלחמות והרציחות הנהוגות בחברה האנושית היא תוצר של מהותו הטבעית של האדם. האדם כמוהו כבהמה כמוהו כדגי הים יצור טבעי השואף ומשתוקק להישרדות והתפשטות. כשם שדג גדול אוכל דג קטן כך גם החזק הורג את החלש בבחינת: "יצר לב האדם רע מנעוריו". האדם כיצור תבוני, השכיל להבין, שלולא מורא מלכות איש את אחיו חיים בלעו. לכן החליט להתקין חוקים ומשפטים ועיצב נורמות ערכיות מתוך שאיפה להשיג את אושרו של האדם. ומהבנה זו התפצלו הדעות והשקפות עולם: מהי הדרך הישרה שיבור לו האדם? (מבלי להיכנס לשאלת המספרים של הנפשות שנרצחו מסיבה דתית או אידאולוגיה אחרת – הרי איננו יודעים מה היו מעוללים לנו אנשי הדת,בזמנינו, לו היו שולטים על נשק קובינציונאלי וגרעיני). אנשי הדת, "המדברים" בשם האלוהים למעשה רומסים ברגל גסה את התבונה שעליה למעשה מבוססת מערכת חוק ומשפט. הם עושים זאת כדי לשלוט על ההמון תוך ניצול ציני בפחד קמאי הקיים אצלו. לדעתם חינוך לציות "אלוהי" תוך רמיסת חירות האדם יביא שלום לעולם. אך "האמת" האבסולוטית – האלוהית לא התקבלה על כל יצורי אנוש וכל חכם בדה "אמת" מליבו ונלחם עליה תוך מסירות נפשו והריגת הכופרים והמינים. כך נוצרו מלחמות דת לרוב – הרג , הרס ואובדן והכל בשם האלוהים. ולא רק בין דת לדת אלא גם מלחמות פנים דתיות (פרושים וצדוקים, קראים ורבנים, מתנגדים וחסידים קתולים ופרוטסטנטית שיעים וסונים והרשימה עוד ארוכה). כיוצא בו חברות אנושיות אחרות שיצרו אידיאולוגיות משלהם (נאציזים…) – לדעתם כך ישרור שלום בעולם – נלחמו עבורם, מסרו נפשם למענה והרגו את מתנגדיה, מעכביה ומכחישה. לאור זאת קמה תנועה הומנית ליברלית הדוגלת בחירות האדם ובזכות הטבעית לחיי אושר ללא הבדל דת, גזע ומין. מעניקה חופש פולחן, חופש אמונה וחופש הדיעה וכל מגמתה להגיע למינימום הכרחי של חוקים המגבילים את חירות האדם (תהיה השקפתו , אמונתו ודתו אשר תהיה).

3. זאת התורה על רגל אחת – הנה הצגתי בפניך את "הטוב" ו"הרע" (במירכאות, משום שאלה הערכות אנושיות בלבד) ובחרת בטוב.

בברכה

דעת – אמת

ברגע שפוסלים את הנחות היסוד של הדת (היהדות, הנצרות או האיסלאם), נותרים עם בני אדם.

קיימים שני ערכי יסוד שהם הבסיס לחברה המערבית ("הנאורה") ומקובלים בכל המדינות שאינן דתיות.

שני הערכים הם חרות ושוויון.

החרות הוא זכותו של אדם שאיש לא יתערב בחייו, ולא יפגע בגופו או ברכושו אלא אם פגע באדם אחר או קיבל על עצמו מגבלה כלשהי מכורח הסכם שהסכים לו.

השוויון הוא הזכות לחלוקת משאבים הוגנת בין בני אדם. זכות זו מנוגדת לעקרון השוויון שכן היא מחייבת נטילת משאבים מאדם אחד והעברתו לאחר בכוח.

קיימת מחלוקת בעולם לגבי האיזון הראוי בין שני העקרונות האלה, וההכרעה בין השנים נקבעת ברוב המדינות כיום באמצעות בחירות דמוקרטיות.

חוקי המדינה החילונית באים לשרת אחת משני העקרונות האלה, או את שניהם.

חוק העונשין, האוסר בין היתר רצח וגניבה, נועד להגן על החרות.

חוק הביטוח הלאומי, חוק ביטוח הבריאות הממלכתי והחינוך הממלכתי – נועדו לחזק את השוויון.

חוקים דתיים, לעומת זאת, אינם מתיישבים עם אף אחד משני העקרונות האלו.

חוק שאוסר על מכירת בשר מסוג מסויים פוגע בחרות (איסור על אדם לגדל ולמכור בעל חיים מסוים), וזאת מבלי להועיל לשוויון בשום דרך.

חוק שמחייב העברת כספי מדינה לטובת מימון לימודי ספרים עתיקים בפוגע בחרות (שכן כספי מיסים נגבים בכוח), ואף מזיק לשוויון שכן ההכשרה הדתית אינה גורמת להקצאת משאבים הוגנת יותר.

איסור לבנות כביש מהיר מעל לשטח בית קברות עתיק, אשר אינו שייך לאיש, פוגע בחרות (שכן הוא מחייב הוצאות גבוהות יותר של הממשלה) ואינו מועיל לשוויון.

דורון סער

נוצרים ממש אינם מלים. בארה"ב נוהגים למול ביום השלישי מסיבות רפואיות ולמעשה יהודים הם החריגים בכך שהם ממתינים ליום השמיני. באירופה מילה היא דבר חריג. אני כעת מתגורר בהולנד וכמעט כל הגברים כאן אינם נימולים. בדנמרק עלתה סוגיית הוצאת המילה מחוץ לחוק לגברים ולנשים כאחד בשל הגידול באוכלוסייה המוסלמית של אותה מדינה סקנדינבית, אך יהודים חרדים דאגו לשכנע את המחוקקים שם לבטל את הגזירה. אם המוסלמים הגיבו כפי שהגיבו לאיור של מוחמד, מעניין מה היתה תגובתם לכליאת מוסלמי על התעללות בקטין בשל ביצוע טקס הח'יתאן.

לוי