בגלל חשיבות העניין נצטט מתוך דברינו "בקונטרס מספר 9" :

"ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הספר ספר התורה מצאתי בבית ה' … ויהי כשמע המלך את דברי התורה ויקרע את בגדיו…ויצו המלך את כל העם לאמר עשו פסח לה' אלהיכם ככתוב על ספר הברית הזה כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים" (מלכים ב' פרקים כב – כג).

וכבר העידו גדולי מאורי ישראל על אשר היה. הרד"ק אומר (על מלכים ב' כב ח'): "מנשה מלך זמן רב שהרי מלך 55 שנה ועשה הרע בעיני ה' כתועבות הגוים ובנה מזבחות לעבודה זרה בבית ה' והוא השכיח התורה מישראל ואין פונה אליה כי כולם היו פונים אל אלוהים אחרים ואל חוקות הגויים וכ –55 שנה נשתכחה התורה".

וכן כתב הרמב"ן (במדבר, טו; 22) בהסברו היאך יתכן שכל העם יחטא: " כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא הייתה לדורות עולם … או שישכחו את התורה. וכבר אירע לנו כן בעוונותינו בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצוות לגמרי, וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני", וכוונתו לנאמר בנחמיה ח' יד' "וימצאו כתוב בתורה אשר ציוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי… וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום".

ואף הכוזרי שאל (במאמר ג' אות נד): "לא ראיתי אנשי בית שני אלא שכבר שכחו התורה ולא ידעו מצות הסוכה וכן מצות לא יבוא עמוני ומואבי".

והשיבו החבר (אות סג): "ומה שאמר [הכתוב במלכים] "וימצאו כתוב" רוצה לומר ששמעו עם הארץ וההמון וחרדו לעשות הסוכות, אבל היחידים לא אבדה מהם מצוה קלה כל שכן גדולה". בוא ותראה שוב מה שאמרנו לעיל ובמקומות אחרים שכאשר ניצבים המתרצים אל מול קושיה רבתי ועליהם לתרץ בדבר שאיש לא ידעו מקודם, הם תולים תירוצם באיזו "התגנבות יחידים" דרך הדורות. אלה היחידים המסתוריים שרק הם ידעו, כביכול, את מה שנעלם מכל המוני בית ישראל. והרי אין ל"יחידים" אלה סימן וזכר בכל מקום שהוא, ואולי כלל לא היו ולא נבראו ובכל אותו הזמן אין לעם לא תורה ולא מצוות".

אם נעקוב אחרי ההיסטוריה של העם היהודי, לשיטתם של אנשי הדת עצמם, נגלה שהם מודים בפה מלא שתורה (שבכתב ותורה שבעל פה) נשתכחה עקב הצרות והיה צריך להעמידה מחדש. ובהיסטוריה כזו מי מבטיח שהמסורה אכן נשתמרה? כל המעניין במקורות, כפי שהראנו בכל מאמרינו הפרוסים לאורכו ולרוחבו של ארון הספרים היהודי, יסיק את מסקנתינו: העם היהודי הצליח לשמור על אחדותו הדתית למרות המהפכות והשינויים שחלו בתכנים הדתיים. כלומר, דברי אלוהים נשכחו והם חסרי משמעות, וכדי להופכם למשמעותיים ומציאותיים צריך להופכם לדברי אלוהים "חיים" כלומר להתאימם לצורכי השעה והמקום. ומי מתאימם? החכמים שבכל דור ודור!!!

בזמן בית ראשון נשתכחה התורה בתקופת מנשה כפי שהבאנו לעיל.

לאחר חורבן בית ראשון שוב נשתכחה תורה ויסדה מחדש עזרא, כך נאמר בתלמוד:"אמר ריש לקיש: בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה (סוכה כ ע"א ).

בתקופת בית שני עד תקופת החשמונאים (כ- 400 שנה), נפלה חשיכה ואין אנו יודעים מה עלתה על הקהילה היהודית. תקופה זו מכונה בפי חז"ל תקופת "אנשי כנסת הגדולה" (אבות פ"א מ"א) – מי הם היו מה היה פועלם הכל נסתר מעיננו.

לקראת סוף בית שני המלך ינאי הרג את כל החכמים ונשתכחה תורה שבעל פה , והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה (קידושין סו ע"א) .

ושוב לאחר מכן רבו המחלוקות בתקופת שמאי והלל כפי שכתב רש"י:

משרבו תלמידי שמאי והלל רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות, מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליה. (בבא מציעא לג ע"ב)

לאחר מרד בר –כוכבא (135 לספירה) הקהילה היהודית ספגה מכה אנושה ורבי יהודה שהיה נשיא החליט לעשות סדר בבלגן וערך שישה סדרי משנה הנה כך כותב רש"י: בימיו של רבי, שנתן הקדוש ברוך הוא לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי ונחו מצרה. ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל, ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות, אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה (בבא מציעא לג ע"ב).

לאחר תקופת רבי עדיין המצב היה מדאיג עד כדי כך שהאגדה מספרת שר' חנינא ור' חייא, שהיו תלמידיו של רבי יהודה הנשיא, הם פעלו כדי שלא תשתכח תורה מהעם: כשהיו רבים אחד עם השני אמר לו ר' חנינא לר' חייא: "בי אתה נלחם"? חס ושלום אם תשתכח תורה מישראל אוכל להחזירה על ידי פלפול. השיבו ר' חייא: גם אני יכול לפעול כדי שלא תשתכח תורה מישראל; אכתוב חמישה חומשי תורה לחמישה תינוקות ושישה סידרי משנה לשישה תינוקות ואבקש מכל אחד ואחד ללמוד את חלקו ולאחר מכן אחד ילמד אחד את השני (כתובות קג ע"ב).

וכך נאמר בתלמוד:"חזרה (התורה) ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה (סוכה כ ע"א).

הרי לך שהיה מקובל על מנהיגי היהדות "להשיב" את התורה על כנה על-ידי פלפול או כפי שנאמר על הלכה ממשה מסיני שנשתכחה: " שכחום וחזרו ויסדום" (סוכה מד ע"א, מגילה ג ע"א).

עיין עוד בתשובתינו "הלכות שנעלמו ממשה רבנו" כיצד השיב עתניאל בן קנז על-ידי פלפול את ההלכות שנשכחו ממשה.

דבר נוסף, לא פחות חשוב, מסוף תקופת האמוראים (המאה החמישית) עד תקופת הגאונים (המאה התשיעית) נפלה שוב חשיכה היסטורית ואין לנו מושג מה עלה על הקהילות היהודיות. ללמדך שרב הנסתר מהגלוי.

מכל הנ"ל אתה למד שאף חכמי היהדות מודעים לתורה שנשתכחה, אך היה מקובל על דעתם להשיבה על ידי פלפול. כלומר אם תתבונן היטב תגלה: שהתורה (כלומר דעת חכמים) כחרב הלהט המתהפכת אינה מתימרת להציג את דברי האלוהים כפי שניתנו בסיני אלא לקבוע אורחות חיים על פי דעתם שלהם בשם האלוהים.

בברכה

דעת – אמת