שלום יואב,

התלמוד הוא הטקסט ההלכתי (משפטי) המחייב את הציבור האורתודוכסי כיום,

כך כתב הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה: "כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל". אם כך על מה ולמה נכתבו ספרי הלכה רבים? משום שהתלמוד – שהוא למעשה כתיבת הדיונים , הפלפולים, ההכרעות ההלכתיות וסיפורי מעשיות ואגדות – כתוב באופן מבולבל, לא שיטתי המכיל סתירות פנימיות – מקשה מאוד על רוב בני האדם להסיק את המסקנה ההלכתית. לכן הרמב"ם וכותבי ספרי ההלכה הבאים אחריו לקחו על עצמם את היוזמה להביא בפני הציבור היהודי – דתי את ההכרעות המשפטיות (ההלכות) בצורה מסודרת, שיטתית וברורה יותר: על פי חלוקת נושאים, פרקים, סעיפים וסימנים. הנה כך מבהיר הרמב"ם (בהקדמתו ליד החזקה) את סיבת כתיבת חיבורו ההלכתי:

"ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה (זוהי לשון נקייה שמשתמש בה הרמב"ם לחוסר הסדר והעקביות הנמצא בתלמוד) … שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא. ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש [רבי יהודה הנשיא] ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה [במשנה תורה של הרמב"ם]" .

דבר נוסף, התלמוד שנכתב במאות הראשונות לספירה, הוא ברובו התיחסות למצב הפוליטי, החברתי והכלכלי שהיה בזמנם. אך כדרכו של עולם חלים שינויים ותמורות , וחכמי הדורות צריכים להכריע בדברים חדשים שלא הוכרעו בתלמוד. ולכן נכתבו ספרי הלכה בכל דור ודור שיתאימו לצרכים של הדור.

ודבר נוסף אחרון שצריך לתת עליו את הדעת הוא: התעלמותם של פוסקי הדור בזמננו מהתמורה החשובה ביותר של העם היהודי במשך אלפיים שנות הגלות. כוונתי להקמת מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, שרובו עשה שינוי בתפיסה הדתית היהודית וכיום הוא מקבל על עצמו את ערכי העולם הנאור ושולל את ערכי הדת. פוסקי הדור של זמנינו נאלמו דום לנוכח השינוי המהותי והמשמעותי ביותר והחליטו לטמון ראשם בחול כאילו חיי הגלות ממשיכים. ולדידם השינוי הוא גאוגרפי גרידא: מהעיר בוטשאטש עברה הקהילה היהודית לבני ברק, משלטון הצאר – הנוצרי לשלטון הדמוקרטי – יהודי.

בברכה

דעת – אמת

אז במילים אחרות, רבנים בכל התקופות היו יכולים בלי שום בעיה להוליך אחריהם עם שלם?

רבנים יכולים פשוט לפרש את הפסוקים איך שבא להם ואנשים יילכו אחריהם בלי שאלות?

חברי לצבא גם אמר כך : " אם הרב עבדיה אמר, אז הוא בטח צודק"

שאלתי אותו : "ואם הוא יגיד שאסור לטפל בגוי בשבת? ואפילו ביום חול, אתה תעשה את זה?"

והוא השיב שכן.

אני לא מבין איך עובדת החשיבה ההגיונית של אדם מאמין…

היכן נגמרת האמונה ומתחילה החשיבה?

יואב.

שלום יואב,

אנשי האמונה מתחנכים השכם והערב לביטול דעתם , תבונתם, הרגשותיהם ומצפונם כלפי חכמי הדור. נצטט עבורך תשובת אחד הרבנים המסביר מדוע צריך לבטל את דעתו מפני דעתם של "גדולים" ממנו:

"לא זו היא דרכה של תורה לחלוק על רבותינו ומאורינו הראשונים בסברות מחודשות מדעתנו, אלא זאת היא חובתנו וזה גם כבודנו לקבל ביראה ואימה כל דבריהם, וביחוד דברי רש"י ז"ל שהוא רבן של כל ישראל לדורו ולדורות עולם, אם לא שנמצא להם סתירה מפורשת מדברי הש"ס; ורק בזה רשאים אנו להקשות על דבריהם בענוה ויראה ולקיים בנו דברי רבי מנא: כי לא דבר ריק הוא מכם ואם ריק הוא מכם (ירושלמי פאה פ"א ה"א). דבר זה נאמר גם על דברי רבותינו הראשונים שכל דבריהם דברי קבלה. ואם רואים אנו סתירה בדבריהם צריכים להכיר שזו היא בסיבת העדר ידיעתנו לעומקם של דברים ולא לבטל דבריהם לגמרי מפני דעתנו אנו" (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב – יו"ד סימן כג).

בברכה

דעת – אמת