שלום משה,

אלוהים, כהזייה אנושית למצוקותיו, אינו אלא פתרון הבל להמונים הנוהרים אחר הבלתי ברור ומעורפל, האוהבים את הסתירות ובורחים מהתבונה. כך גם לגבי עולם הבא, גן עדן וגיהנום.

שאלתך: כיצד נוצר הקיום – היא שאלה שאינה ניתנת לדיון ומחקר – האדם אינו תופס לא בריאה "יש מאין" ולא אינסופיות – הקיום הוא בבחינת "כזה ראה וקדש" ו"טבע טבעתי ואין אתה רשאי להתבונן בו" אלא על כורחך אתה מקבלו ללא הבנה וללא יכולת פוטניציאלית להבינו. כל מה שיש ביכולתו של האדם הוא לחקור את השתלשלות הטבע ו"החוקים" הפיזיקליים על פי התבונה.

ברור סיפור יציאת מצריים כסיפור היסטורי ממשי הם שאלות שצריך להפנותם לאנשי המחקר בכלים התבוניים, את מסקנותיהם תוכל למצוא במאמר "ממצאים ארכיאולוגיים" .

ובנושא המוסר, שאינו קיים כלל ביהדות הדתית תוכל לקרוא במאמרנו "המוסר היהודי".

בברכה

דעת – אמת

דעת אמת שלום,

מהי תגובתכם לספרו של קנת קיטצ'ן, On the Reliability of the Old Testament, כולל הביקורת המרשימה שלו על פינקלשטיין וסילברמן?

אם אין לכם תשובה לטיעוניו, האם אינכם מטעים את הקוראים כשאתם מאמצים את דבריהם של פינקלשטיין וסילברמן?

TC

שלום לך

שאלת שאלה כללית מאוד, ובתור תשובה כללית, הננו ממליצים לך לעיין בביקורת על ספרו של קיטצ'ן מאת צ'ארלס דייוויד איסבל, באתר

http://fontes.lstc.edu/~rklein/Doctwo/kitchen.htm.

אם יש לך שאלה בנושא ספציפי כלשהו מבין אלה המוזכרים בספרו של קיטצ'ן, נשמח לדון אתך בנושא הרלוונטי.

אשר למהימנות ההיסטורית של סיפור יציאת מצרים (נושא שלפי הערכתנו מעניין אותך, לאור הכותרת של מכתבך), ראה מאמר של דייויד גולדשטיין, " Of Pharaohs and Dates: Critical remarks on the dating and the historicity of the Exodus from Egypt"

(http://www.talkreason.org/articles/exodus1.cfm).

בברכה

דעת – אמת

דעת אמת שלום,

תודה על תגובתכם. איסבל אינו נוגע אפילו במעט מן הביקורת המפורטת והנרחבת של קיטצ'ן על המינימליזם. בכל מקרה, אין הוא אומר דבר לגבי הביקורת של קיטצ'ן נגד פינקלשטיין וסילברמן, והוא אף אינו מזכיר את שמותיהם.

יש לי מאות שאלות ספציפיות. אך בינתיים, מה עם ארבע השאלות הבאות:

1) אם התורה נתחברה במאה ה-7, מדוע היא דומה הן בסגנון והן בתוכן לטקסטים מסוף האלף השני לפנה"ס?

2) אם איזכור הגמלים בס' בראשית הוא אנכרוניסטי, מדוע נמצאו צלמיות, ציורים ושרידים של גמלים המתוארכים לאלף השני לפנה"ס?

3) כיצד אתם מסבירים את התפוצצות האוכלוסין בכנען בתקופת הברזל א'?

4) היכן הייתם מצפים למצוא ראיות ממצרים העתיקה או מסיני בדבר הימצאות בני ישראל שם?

בברכה,

TC

שלום TC

ראשית כל, יש לזכור כי מה שכתב איסבל הוא ביקורת ספר, ולא ספר בפני עצמו. ביקורות ספרים הן בדרך כלל קצרות, ומחבריהן אינם יכולים לדון בפירוט בכל נקודה ונקודה המועלית בספר שאותו הם מבקרים. אולם, ביקורת ספר טובה חייבת לציין את הצדדים החזקים והחלשים של הספר הנמצא תחת ביקורת, תוך הבאת מספר דוגמאות, וזה מה שעשה איסבל לגבי ספרו של קיטצ'ן. אולי הנקודה החשובה ביותר בביקורת של איסבל היא נטייתו של קיטצ'ן לייחס להשערותיו לגבי העולם העתיק והתהוות הספרות המקראית – השערות שהן בלתי-מבוססות ואף אינן ניתנות לביסוס – מעמד של עובדות, וזאת בשעה שהוא מאשים חוקרים אחרים בהישענות יתרה על השערות (השווה את התיאור של משה אצל קיטצ'ן כבוגר של משרד החוץ המצרי בפי-רעמסס, בירת מצרים).

כמו כן, השימוש של קיטצ'ן במונח "מינימליזם" הוא מטעה. במחקר העכשווי על תולדות ישראל העתיקה ועל התהוות הספרות המקראית, המונח הזה משמש לציון תפיסתם של מספר חוקרים (פ"ר דייויס, ת"ל תומפסון, וכו'), הטוענים כי כמעט כל החיבורים הנכללים במקרא נכתבו לא לפני תקופת השלטון הפרסי על המזרח הקרוב (539-332 לפנה"ס) וכי רק חלק זעום ממה שנכלל בחיבורים הללו משקף נכונה את ההיסטוריה של תקופת הברזל (1200-586 לפנה"ס), שלא לדבר על תקופות קדומות יותר. מובן, כי תפיסתם עוררה דיון לוהט במחקר, ונכון לעכשיו נראה, שרוב החוקרים אינם מסכימים עם התפיסה הזאת. גם פינקלשטיין וסילברמן אינם מסכימים אתה, כיוון שהם מתארכים את החיבור של רוב המקורות הנכללים בתורה ובספרי הנביאים הראשונים למאה ה-7 לפנה"ס (לדעתנו, גם התפיסה שלהם היא פשטנית למדי, כיוון שהיא מתעלמת ממורכבותו של תהליך התהוות הספרות המקראית, אך אין זה חשוב כרגע). כמובן, פינקלשטיין עורר מסביבו עניין ציבורי בכך ששלל במפורש את המהימנות ההיסטורית הבסיסית של הסיפור המקראי על קורות הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה, אך היות והוא מקבל כמהימן ביסודו את התיאור המקראי של תולדות הממלכות ישראל ויהודה (מימי יורשיו המיידיים של שלמה ועד חורבן ירושלים על-ידי נבוכדנאצר בשנת 586 לפנה"ס), אין הוא יכול להיחשב למינימליסט במובן המקובל כיום בדיון המחקרי. לתיאור תמציתי וטוב של דיונים במחקר העכשווי לגבי המהימנות ההיסטורית של חלקים שונים של המקרא, ראה מאמר של Ziony Zevit, “Three Debates about Bible and Archaeology” (http://www.bsw.org/?l=71831&a=Comm01.html).

אולם, עבור קיטצ'ן, "מינימליסט" הוא כל מי ששולל את המהימנות ההיסטורית הבסיסית של כמעט כל סיפור מסיפורי המקרא (להוציא אולי סיפורי הבריאה והמבול). ומכיוון שאין הרבה חוקרים שתפיסתם אינה עונה להגדרה זו, אין פלא בכך שתפיסתו של קיטצ'ן היא חריגה במחקר עוד יותר מתפיסתם של המינימליסטים. לצערנו, כמה אנשים מתרשמים נכונה שהתפיסה המינימליסטית נמצאת מחוץ להסכמה המחקרית הרחבה לגבי ההיסטוריה של ישראל העתיקה וההתהוות של הספרות המקראית, אך מפרשים את המונח "מינימליזם" בדרכו של קיטצ'ן – לאמור, מפרשים אותו באופן, הכולל למעשה גם את התפיסות המוסכמות על כמעט כל החוקרים, כמו התפיסה שספר דברים נכתב במאה ה-7 לפנה"ס (הראיות והטיעונים התומכים בתפיסה זו מורכבים ודורשים דיון נפרד, אם זה מעניין אותך; ובעצם, עדיף שתפנה לכל ספר מבוא אקדמי לחקר המקרא).

כעת, לשאלות הספציפיות שהעלית.

1) כפי שציינו לעיל, הטענה, כי כל התורה נכתבה במאה ה-7 לפנה"ס, היא פשטנית למדי. התורה מורכבת ממקורות שונים, וככל הנראה, חלקם נתחברו לפני המאה ה-7 לפנה"ס וחלקם אחריה. אולם, מקובל בין החוקרים לראות את המאה ה-7 לפנה"ס כתאריך חיבורו של ספר דברים, ואנו מציעים לך להתחיל את הדיון בנוגע לתאריכי מקורות התורה מספר דברים, אם הנושא הזה מעניין אותך. בכל מקרה, לא הבנו למה התכוונת באומרך כי התורה "דומה הן בסגנון והן בתוכן לטקסטים מסוף האלף השני לפנה"ס".

2) עצם קיומם של "צלמיות, ציורים ושרידים של גמלים" אינו מוכיח מאומה לגבי ביות הגמל. לשם השוואה, בארמונות שנתגלו בכרתים ותאריכם אמצע האלף השני לפנה"ס (מה שמכונה התקופה המינואית), יש ציורי קיר מרהיבים של דולפינים שוחים בים, ואיש אינו טוען, כי תושבי כרתים בתקופה המינואית בייתו דולפינים. בני אדם ציירו ומפסלים בעלי חיים, המוכרים להם מסביבתם, ואף צדו חלק מבעלי החיים הללו (לכן, ציד מהווה הסבר אפשרי לשרידי גמלים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים שונים), אך ההתנהגות הזאת אינה מלמדת על ביותם של אותם בעלי חיים. מצד שני, אכן יש כמה ראיות לביות הגמל כבר באלף השני לפנה"ס (והן מוזכרות אצל קיטצ'ן), אך מדובר בכמה מקרים ספורים, בעוד שבמקורות מהאלף הראשון לפנה"ס יש הרבה יותר עדויות לביות הגמל ולשימוש בו כאמצעי תחבורה. לאור הנתונים הללו, המסקנה הסבירה ביותר היא שביות הגמל התרחש אומנם בכמה מקומות כבר באלף השני לפנה"ס, אך הפך לתופעה כללית במזרח הקרוב – תופעה שכללה גם שימוש סדיר בגמל כאמצעי תחבורה (עבור שיירות סוחרים, יחידות לוחמים רוכבי גמלים, וכד') – רק באלף הראשון לפנה"ס. וכמובן, סיפורי האבות בספר בראשית משקפים שימוש סדיר בגמלים כאמצעי תחבורה (ראה בראשית יב, טז; כמעט 20 איזכורים בבראשית כד; בראשית לא, יז, לד; לז, כה; ועוד).

3) כבר בשנת 1985, הסביר פינקלשטיין את הגל של יישובים כפריים חדשים באזור ההר המרכזי של ארץ כנען בתקופת הברזל א' (1200-1000 לפנה"ס בערך) כתוצאה של תהליך התיישבות של נוודים, אשר אבותיהם נדדו באותם אזורים עצמם בתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס בערך) ואשר נדחקו להתיישבות קבע עקב חורבן ונטישה של הערים הגדולות שהתקיימו בתקופת הברונזה המאוחרת. אותן ערים שימשו את הנוודים של תקופת הברונזה המאוחרת כמקור של תוצרת חקלאית (דגן, שמן, יין, וכד'), אך עם תחילת תקופת הברזל חדלו המקורות הללו להתקיים, והנוודים נאלצו לגדל בעצמם את התוצרת החקלאית הנחוצה להם – דבר שחייב התיישבות קבע. מובן, כי זהו רק אחד ההסברים האפשריים למקור היישובים החדשים של תקופת הברזל א'. אך בכל מקרה, התרבות החומרית של היישובים הללו מהווה באופן מובהק המשך של התרבות החומרית הכנענית של תקופת הברונזה המאוחרת, ולעומת זאת, אין לה כל קשר ברור לתרבות החומרית של מצרים באותה תקופה. לכן, לאור הממצאים הארכיאולוגיים יש לקבוע, כי תושבי אזור ההר המרכזי של כנען בתקופת הברזל א' לא הגיעו לשם ממצרים (כפי שמתאר זאת הסיפור המקראי של יציאת מצרים וכיבוש ארץ כנען).

4) לפני שמדברים על ראיות לנוכחות של בני ישראל במצרים העתיקה או בסיני, יש להגדיר קודם לאיזו קבוצת אנשים אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על "בני ישראל". אחד הקריטריונים הוא, מן הסתם, שמדובר באוכלוסייה דוברת שפה שמית צפון-מערבית כלשהי, מן הענף הכנעני (אליו שייכת השפה העברית). קריטריון נוסף הוא שמדובר באוכלוסייה, אשר עבדה אלוהות שאת שמה ניתן לזהות עם שם האלוהות יהוה, המופיע במקרא. ובכן, יש מספר רב של עדויות לכך שאוכלוסיות דוברות שפות שמיות צפון-מערביות ישבו במצרים בתקופת הברונזה המאוחרת, אך אין כל עדות לכך שאחת האוכלוסיות הללו עבדה אלוהות בשם יהוה (או שם שניתן לזהות בוודאות עם השם הזה). הנקודה האחרונה חשובה, היות ואנשי המזרח הקדום נתנו לילדיהם, או אימצו לעצמם, שמות שביטאו את אמונתם הדתית. שמות כאלה היו בדרך כלל ביטויים או משפטים שלמים, שכללו שם של אלוהות, אותה עבד האדם שנתן שם לבנו או אימץ שם לעצמו (דוגמא מקרית: השם של יהושע, יורשו של משה, אינו אלא משפט שמני: "(האל) יהו(ה) הוא שׁוֹעַ"; לשם העצם שׁוֹעַ = "נכבד, בעל שפע", השווה ישעיהו לב, ה; איוב לד, יט). כעת, במקורות המצריים מתקופת הברונזה המאוחרת מופיעים מאות שמות פרטיים שניתן לזהותם כשייכים לשפות שמיות צפון-מערביות, אך אין אף שם פרטי שמכיל את שם האלוהות יו או יהו(ה). וכמובן, השם ישראל לכשעצמו מופיע במקורות המצריים רק פעם אחת (באסטלת מרנפתח, משנת 1208 לפנה"ס), ומתייחס לאוכלוסייה שישבה בכנען ולא במצרים.

כמו כן, יש לתת את הדעת על גודל האוכלוסייה הישראלית, שראיות לנוכחותה במצרים או בסיני אנו מחפשים. המספר המופיע בתורה: 600,000 גברים בוגרים, מה שמקביל לכ-2,000,000 נפש בסך הכל, אינו מתקבל על הדעת – ראה מאמר של David Goldstein, “A Nation, Great, Mighty, and Populous?” (http://www.talkreason.org/articles/exodus.cfm). מצד שני, ככל שמספרם של בני ישראל היה קטן יותר, כך ישקה עלינו למצוא ראיות לנוכחותם בממצאים ארכיאולוגיים מסיני או ממזרח הדלתא של הנילוס (שם חיו בני ישראל בעת שהותם במצרים, לפי הסיפור המקראי). בכל מקרה, חשוב לציין, כי לדבריהם של פינקלשטיין וסילברמן (The Bible Unearthed, עמ' 63), השיטות המודרניות של המחקר הארכיאולוגי מסוגלות לגלות גם עקבות דלים ביותר של אוכלוסיות ציידים-לקטים ונוודים במקומות שונים בעולם. בחצי-האי סיני גופו, המחקר הארכיאולוגי גילה עדויות לנוכחות של נוודים באלף השלישי לפנה"ס ובתקופות ההלניסטית והביזנטית. אך בנוגע למאה ה-13 לפנה"ס, התאריך המשוער של יציאת מצרים, עדויות כאלה פשוט אינן בנמצא. (מסורת חז"ל תיארכה את יציאת מצרים לשנת 1312 לפנה"ס, אך לענייננו אין זה משנה.)

לפיכך, למרות שבדרך כלל, העדר ראיות לקיומו של דבר-מה אינו מהווה ראיה לאי-קיומו, במקרה שלנו העדר העדויות מחוץ למקרא לנוכחותם של בני ישראל במצרים או בסיני מראה, כי לכל הפחות, הסיפור המקראי של יציאת מצרים הוא מנופח מאוד. כלומר, גם אם בפועל אוכלוסייה כלשהי, שהגדירה את עצמה כישראל, יצאה ממצרים במועד כלשהו בתקופת הברונזה המאוחרת, יש להניח, כי האוכלוסייה הזאת הייתה קטנה למדי ונדדה ישירות לארץ כנען, בלי להתעכב 40 שנה במדבר סיני – שכן, רק כך יכלה האוכלוסייה הזאת להימנע מלהותיר עקבות לקיומה במקורות כתובים ובממצא הארכיאולוגי. וכמובן, התאריכים של יציאת מצרים, כפי שהם עולים מהסיפור המקראי, פשוט אינם מתאימים להיסטוריה של מצרים וכנען בתקופת הברונזה המאוחרת – ראה David Goldstein, “Of Pharaohs and Dates”

(http://www.talkreason.org/articles/exodus1.cfm).

דעת אמת