שלום רון

תהליך החזרה בתשובה נובע ממניעים נפשיים: מחיפוש אלטרנטיבה למצב רגשי עגום. במצב זה האדם באופן רפלקסיוני, בלתי מודע, מגיב תגובות פרדוקסליות, מוזרות והזויות כפי שתארת. אדם שנמצא בעיצומו של התהליך, ניתן לנסות לדבר איתו , אך ההצלחה מאוד מוגבלת וכמעט בלתי אפשרית.

מניסיוננו הרב אלה הדברים שצריך לעשות, לאחר שעיינת היטב בדברינו באתר ואתה מרגיש שהינך בקיא בחומר:

1. חשוב לדעת למקד את הנושא ולציין זאת מראש , וכל פעם שהם בורחים מהנושא לעצור את הדיון ולהשיבם אליו. דרכי אנשי הדת בכלל וחוזרים בתשובה בפרט לעבור מנושא לנושא, לדלג ולקפץ ממין לשאינו מינו, כי כך היא נפש האדם המאמין סובלת סתירות, ערפול, טשטוש ובלבול.

2. הנושא המוצע צריך לעסוק ממשיים ומוחשיים ולהתמקד רק בו (הוא ינסה לברוח למחוזות שהוא מרגיש בטוח אך אל תתן לו) כגון: סתירות בין המדע לתורה (ראוי להתכונן קודם ולקרוא את הקונטרסים באתר). סתירות בין האתיקה האוניברסלית למוסר השבטי של הדת היהודית (עיין במאמר "המוסר היהודי בהלכה" , מעמד הגוי, האישה והחילוני).

3. לנסות לדובב את רבו לבוא ולדון בנושאים אלה (הרבנים עצמם פוחדים להיתפס בבורותם וקלקלתם והם תמיד מסרבים לבוא ולדון עם מישהו בקיא), זה יערער את ביטחונם ברב .

4. לא לוותר להם ולא לעזוב אותם לנפשם עד ליבון הסוגיא (גם לעצמם) עד שיאמרו לך במפורש שהם אינם בקיאים או שאינם רוצים. במקרה שהם טוענים: "איני בקיא" אמור לו שאתה מוכן לדון עם הרב בנוכחותו בגובה העיניים.

אך החשוב מכל הוא להקדים תרופה למכה ולהציע לציבור החילוני את האידאולוגיה של העולם הנאור – אידאולוגיה שיש להיאבק למענה, ופגיעה בה כפגיעה בציפור הנפש שלנו. חינוך לערכים כדבר שיש להילחם עליהם חסר מאוד במערכת החינוך והייתי מסתכן לומר שאינה קיימת כלל. הסיבה לכך נעוצה בהתחמקות המערכת מדיון רציני בהגדרת הצביון של המדינה , בהגדרת היהודי המודרני שעזב את דת אבותיו.

והתשובה לשאלתך בכותרת השאלה – האדם, מתוך מצוקה נפשית, בוחר באופן חופשי להיות שטוף מוח.

בברכה

דעת – אמת