התפיסה הרווחת, בקרב אנשי האקדמיה, שכתבי הקודש הינם טקסטים תאולוגים גרידא ואינם מהווים עדות היסטורית. כך שסיפור המרגלים ופגישתם עם רחב הזונה, אינו אלא סיפור מרתק, המביע כיצד מחבר ספר יהושע דמיין בראשו את התהוותו של עם ישראל בארץ ישראל. כך גם לגבי "עדותו" של יתרו על יציאת מצרים: " וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם (שמות, יח; 10).

צריך לזכור שכתבי הקודש עצמם עומדים בפני ביקורת המקרא, ואי אפשר להביא ראייה לאמיתותם מתוכם עצמם – כלומר, מאמירות ששם המחבר בפי דמויותיו.

לחיזוק דברינו נביא מפי חכמים עצמם, שהמקרא לא בא לספר את שבאמת היה. ספר איוב פותח במילים: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו…" ומה אמר על כך אחד מחכמי בבל: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה (בבא בתרא טו ע"א) . הרי לך שסיפור מקראי הפותח במעשה שהיה אינו אלא משל. כיוצא בו לגבי סיפור "חזון העצמות היבשות" של הנביא יחזקאל (פרק לז) אמרו חכמים: "רבי יהודה אומר: ….באמת משל היה" (סנהדרין צב ע"ב). ליתר הרחבה עיין בדברינו "מקרא ותלמוד: מה מציאות ומה משל?".

לגבי שאלתך השנייה, נביא לפניך את המקור התלמודי (מגילה יד ע"ב) וממנו תלמד – כפרט המלמד על הכלל – שחז"ל קבעו שושלות יוחסין, מתוך פלפול טקסטואלי בלתי סביר , ולא שהייתה להם מגילת יוחסין.

אמר רב נחמן: חולדה [הנביאה] מבני בניו של יהושע היתה. דבר זה נלמד מתוך גזירה שווה, על חולדה נאמר: "חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס" (מלכים ב, כב; 14)

ועל יהושע נאמר שנקבר: "וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם" (שופטים,ב;9). הרי שנאמרה המילה "חרחס" לגבי חולדה וכן המילה "חרס" לגבי יהושע, מכאן הסיק רב נחמן שחולדה הנביאה מצאצאי יהושע היא.

ואף שלטענת רבי יהודה חולדה הנביאה מצאצאי רחב הזונה, אין כאן סתירה משום שיהושע נשא את רחב הזונה, ומצאציאהם יצאה חולדה הנביאה. ומניין יודעים חכמים שחולדה הנביאה מזרע רחב הזונה היא? אף זה נלמד בגזירה שווה, נאמר לגבי רחב:

וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן (יהושע, ב; 21) ולגבי חולדה נאמר: "חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס" (מלכים ב, כב; 14) הרי שנאמרה המילה "תקוה" אצל שתיהן מכאן שחולדה היא מזרע רחב.

כך גם לגבי ירמיהו הנביא קבעו חכמים שהוא מצאצאי רחב הזונה: " שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלום" (מגילה יד ע"ב).

ומניין להם לחכמים זאת? בפסוק כתוב: "בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ (דברי הימים א, ד; 21) ופירשו במדרש פסוק זה כך: " 'ומשפחות בית עבודת הבוץ לבית אשבע', אלו בני רחב הזונה, שהטמינה את המרגלים בבוץ" (ילקוט שמעוני, יהושוע, ט).

כך מפליגים להם חכמים ודורשים את הכתובים על פי גחמת ליבם ויוצרים "אילן יוחסין" התואם להשקפותיהם ולהבנתם כיצד לחנך את בני דורם – רחב, שהייתה זונת צמרת, כפי שאמרו בתלמוד: "אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה" (זבחים קטז ע"ב) אף על פי כן יצאו ממנה נביאים וכהנים משום שסייעה למרגלים לכבוש את הארץ.

בברכה

דעת – אמת