כל מערכת חוקים – אף בהסכמתם של הרוב – היא מערכת הוראות ותקנות הכופה על הפרט בניגוד לרצונו. מדינה דמוקרטית, שנבחריה ומחוקקיה נבחרים על ידי הציבור, למעשה, בעצם בחירתם, נתנו לנבחרים את הזכות לחוקק (לכפות), על כולם, את החוקים והתקנות. רצוני לומר, שחברה מתוקנת יכולה להתנהל אך ורק על ידי חוקים המחייבים את החברה כולה אף אם אינם מוצאים חן בעיני יחידים.

אלא שמדינה נאורה מבססת את חוקיה על התבונה למטרת אושרו של האדם. ואילו מדינת "הלכה" מבססת את חוקיה על "אמונה" למטרת עבודת האלהים, אף על חשבון אושרו של האדם. כלומר החברה עצמה בוחרת את ערכי היסוד (חוקי יסוד) עליהם יהיו מבוססים יתר החוקים.

מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי הוקמה על בסיס האמנה של האומות המאוחדות, כלומר על פי נורמות של העולם הנאור; שוויון , חירות, חופש דת , פולחן ומצפון. כל כפייה מטעמי דת הרי היא נוגדת את ערך "חופש האמונה וחופש מאמונה" ולכן היא פסולה במדינה נאורה.

כיוצא בו, מדינה שציבור אזרחיה בחר בערכי יסוד של הדת (עבודת אלהים אף על חשבון חירות האדם) הרי שחופש ביטוי, חשיבה ביקורתית וחופש דת ומצפון יהיו סותרים לערכי יסוד של הדת ולכן יהיו פסולים במדינת – הלכה.

כך גם לגבי טקסים וימי זכרון ציבוריים. כל חברה קובעת, על ידי נציגיה הנבחרים, את הטקסים והריטואלים הציבוריים (דגל, הימנון…) הנעשים אף בניגוד ליחידים שדעתם מתנגדת לריטואל כזה או אחר. מדינה נאורה קובעת את הטקסים על פי שיקולים אנושיים תרבותיים ולא ריטואלים של קדושה. ארון הספרים היהודי – תנ"ך, משנה, תלמוד , מדרש ואגדה – מהווים נכסי תרבות ולא "כתבי קודש".

כך למשל, "יום הכיפורים" בו שידורי הטלוויזיה הציבוריים מושבתים לחלוטין, אין בזה משום פסול משום שזכותה ואולי אף חובתה של כל חברה לקבוע כיצד יראה רשות הרבים [כמובן מבלי לגרוע מהיחיד לצפות בשידורי וידאו בביתו הפרטי] כחלק מתרבותה. אך כשטקסים וריטואלים נובעים מטעמי דת ולא תרבות – כמו איסור לכהן לשאת גרושה מטעמי דת בלבד, ויתר דיני אישות – הרי הם פסולים משום שהם נוגדים את זכות חירותו של האדם לשאת את בחירת ליבו ופוגעים בזכות יסוד של חופש דת.

כיוצא בו, במדינת – הלכה, הטקסים נקבעים על פי שיקולי אמונה ועבודת האל (שמירת שבת, צום ט' באב ….) אף בניגוד לדעת היחיד הכופר באמונה זו. ובמדינה זו כל ריטואל הנובע משיקולי תרבות יהיו פסולים.

כך גם לגבי קביעת תכניה הלימודיים והערכיים של מערכת החינוך. מדינה נאורה תחייב השכלה כללית ולימוד ערכי יסוד של שוויון, חירות…. ואילו מדינת – הלכה תחייב תכנים של "כתבי הקודש" ולימוד ערכי עבודת האל אף על חשבון חירות האדם.

לגבי שאלתך האחרונה, מדברינו לעיל אתה למד שהוצאת הדת ממערכת המשפט, היא חובתה של מדינה נאורה.

בברכה

דעת – אמת