אנו שמחים לשמוע שאנו עוזרים.

כיסוי הראש (כיפה) מוזכר בפעם הראשונה בתקופת התלמוד (המאה 4-5 לספירה) כנוהג מיוחד שנהגו רבנים מסויימים:

רב הונא בריה דרב יהושע לא הלך ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי (קידושין לא ע"א)לכן יש מהפוסקים שהכריעו שחבישת כיפה אינה חובה אלא מידת חסידות בלבד.

בימינו, אנשי הדת, מקבלים זאת כחובה לכל דבר, עקב השפעות סביבתיות של חילונים, וגויים, ומנמקים זאת משתי סיבות:

א. משום שהכיפה מסמלת השתייכות לקהילה הדתית ומי שאינו חובש כיפה הרי הוא נחשב בעיניהם כפורק עול ונוהג בקלות דעת (חילוני).

ב. היות והגויים נוהגים להסיר את הכובע מעל ראשיהם, היהודים הדתיים נוהגים לחבוש כיפה כדי לא להדמות לגויים שנאמר: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ט"ז אורח חיים סימן ח ס"ק ג).

כלומר, היות וציבור אנשי הדת, צריכים לשמור עצמם מהשפעות סביבתיות, צריכים הם להיות שונים במלבושיהם כדי להיבדל מסביבתם הזרה להם (חילונים, גויים).

מוטיב זה של היבדלות מהסביבה, במלבוש, מאכל וביתר אורחות החיים, הוא עתיק יומין בקרב היהודים לקיים את הכתוב: "הן עם לבדד ישכון" (עיין בתשובתינו "אנטישמיות")

וזהו אחד הנימוקים שהרבנים מביאים להוקעת הקהילה "הרפורמית" הנוהגת "ככל הגויים". כך כתב, רבי אליעזר יהודה ולדנברג (1917), כיהן כאב בית דין בירושלים: "היות ותחילת יצירתו וטבע הוייתו של עמנו, הושתת מתחילת יצירתו להיות 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב', וכל מי שרוצה לנסות להסיר המחיצות המבדילות בין ישראל לעמים את נפש האומה הוא קובע" (שו"ת ציץ אליעזר חלק ה פתיחה פרק ד ).

בברכה

דעת- אמת