נושא העבדים והשפחות הוא אחד הנושאים המטילים אות קלון על היהדות לדורותיה.

החל מתקופת המקרא המשך בתקופת התלמוד עד ימינו אלה.

נכון הדבר, שבעת הקדומה העבדות הייתה מקובלת אף על דעת הוגה הדעות של אומות העולם, כמו אריסטו שסבר: "על פי הטבע מתחלקת האנושות לבני חורין ועבדים" אך נורמה זו אבדה ונעלמה כליל מהעולם בזכות מלחמתם של לוחמי זכויות האדם. בניגוד לציבור הדתי יהודי, שעדיין שבוי הוא בטקסט המקודש בעיניו. עד היום "בספר החוקים" היהודי קיימים עדיין דיני "עבדים" (שולחן ערוך, יורה דעה , רסז ) ואין מצפצף ופוצה פה מפי הרבנים שיאזור כווז ויצעק – כשאר הוגה הדעות של אומות העולם (ז'אן ז'אק רוסו) – כנגד תופעת העבדות שהייתה נהוגה בתקופת המקרא, התלמוד וימי הבניים. וזאת מסיבה פשוטה: אם יטענו "שעבדות" הוא דבר פסול ומתועב הרי שהם יודו בפה מלא, שתורתם "האלהית" וחכמיהם "הקדושים" נהגו בניגוד לערכי המוסר.

שים לב היטב שכל ההתפתלויות וההתפלפלויות של הרבנים, הוא סביב הטקסט "האלהי" ואינם מסוגלים או יותר נכון אינם רוצים לצאת נגד הטקסט אף שהוא מתועב גם בעיניהם.

התורה מתירה לאדון שיש לו עבד עברי (יהודי), להשיא לו שפחה גויה, בעל כורחו של העבד ובעל כורחה של האישה , כדי שיהיו לו וולדות, שימשיכו במלאכת העבדות: "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ " (שמות, כא ; 4)

וכך כתב רש"י: " רבו מוסר לו שפחה כנענית בעל כורחו דגזירת הכתוב היא" (תמורה ל ע"א).

ומה יסבירו הרבנים של היום על תופעה בזויה זו? הם יאמרו: עבד עברי אינו נוהג כיום אלא רק בזמן שבית המקדש היה קיים. במקום לצאת נגד התופעה הם יתחמקו בדברים כדי לא להוציא לעז על תורתם המקודשת.

אך גם תירוצם זה אינו פותר את בעיית העבדים הכנענים (עבד גוי) שנוהג , מבחינה הילכתית, עד עצם היום הזה. נביא דוגמה מרבן גמליאל שכיבד את עבדו "טבי" אך היה מחויב לטקסט. לרבן גמליאל היה עבד כנעני בשם "טבי" שהיה נוהג כשורה ודקדק במצוות (סוכה כ ע"ב) ומסיבה זו רצה רבן גמליאל לשחררו ולהוציאו לחירות, אך ההלכה אוסרת לשחרר עבד גוי: "כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר: (ויקרא כ"ה) 'לעולם בהם תעבודו'" (גיטין לח ע"ב). לכן רבן גמליאל השאירו כעבד עד שיום אחד סימא את עינו של טבי עבדו וכך יצא לחירות: "מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו, והיה שמח שמחה גדולה" (בבא קמא עד ע"ב). במקום שרבן גמליאל יחוס ויחמול על עבדו וישחררו הוא היה צריך להמתין עד שיסמא עינו כדין שחרור עבדים על פי התורה: " וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ, לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ" (שמות , כא;26) ולאחר מכן לשמוח שמחה גדולה.

בוא וראה כיצד הרבנים בימים אלה דנים בסוגיית שפחות ועבדים מבלי לתת דעתם שעצם תופעת העבדות היא אות קלון לדתם.

שאלו תלמידי חכמים בבני ברק בשנת 1965- את רבי יצחק יעקב וייס (1902- 1989), שכיהן כאב בית דין לעדה החרדית בספרו "שו"ת מנחת יצחק (חלק ה סימן מז – נב) –

שאלה: יש אתנו בעירנו קרוב למנין עשרה בחורים, אשר לסיבת המהפכה מטלטול המשפחות בארצות פזוריהם, אחרי אשר נתקבצו מגלות גרמניה, שהאברכים לא בדקו כהוגן על זווגיהם, ונשאו אשת איש וילדו ילדים ממזרים האם יש להם תקנה?

הרב יצחק ווייס , כדרכם של רבנים, התפלפל לאורך סימנים ודפים רבים בטקסטים, מתוך ארון הספרים היהודי. התלמוד משיא עצה לממזרים להכשיר את ילדיהם (קידושין ס"ט ע"א) "ר' טרפון אומר, יכולין ממזרים ליטהר, כיצד? ממזר שנשא שפחה, בנה עבד. שיחררו, נמצא הבן בן חורין" .

הרב דן במקרה עצוב זה, של ילדים בבני ברק שנידונו על פי ההלכה כממזרים, ולכן אינם רשאים לישא יהודייה. הוא מביא את צדדי ההיתר לישא שפחה ואת צדדי האיסור, ומסקנתו שאין להתיר בזמננו, משום שהשלטון והמלכות אוסרים לקנות עבדים "ודינא דמלכותא דינא" לכן אין אפשרות לקנות גויה לעבדות, אף על פי שההלכה מתירה.

הרי לך שהרב יצחק וויס אינו שולל את החרפה לקנות אדם לצורך עבדות, ורק בזכות החלטת האו"ם מ – – 1948 לנדות ולהוקיע את העבדות, נאלצים קברניטי הדת היהודית לבטל דיני עבדות מכוח "דינא דמלכותא דינא" [דיני אומות העולם חלים ,במקרים מסוימים, אף על יהודי שומר תורה ומצוות].

רצוני לומר, לא זכויות האדם עומדים לנגד הרבנים, אלא ציות להלכה הכתובה, אף אם שוללת היא את זכויות האדם.

בברכה

דעת – אמת