שלום אליהו

דרכם של אנשי האמונה לטעון טענות המחזקות את גחמת ליבם, או תומכות את מאוויהם לראות את דתם "כנאורות", מבלי להביא ראייה או סיוע ממקורותיהם שלהם.

הדתיים שהושפעו מהנורמות והערכים של המערב "יוצרים" תבנית חדשה לדתם תוך התעלמות בוטה מהטקסט המקודש להם, שלמען קדושתו ימסרו את נפשם, רוחם וגופם.

ראה, כיצד אתה מתעלם לחלוטין מהכתוב במאמר שהזכרת, והינך דבק בקרנות גחמתך הדמיונית עד כדי כך שהסקת שיש בדברינו "רשעות", מבלי להתיחס לגופם של דברים, תוך התעלמות מדברי הרמב"ם שצוטטו במאמר: "וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג" (רמב"ם הלכות מלכים פ" ח ה" י ).

האם, לדעתך, הציווי "מפי הגבורה": להרוג גויים, משום שאינם מקבלים 7 מצוות בני נח, הוא מרומם את האנושות?

מעבר לציטטות המובאות במאמר "הגויים בהלכה" ובמאמר שהזכרת, נביא עבורך עוד התיחסות המפקירה את חיי הגוי:

התלמוד (בבא קמא מא ע"א) קובע ששור שנגח אדם והמיתו, דין השור לסקילה. ואם השור הרג שלושה בני אדם צריך לשלם גם כופר ממון. התלמוד דן כיצד יש מציאות של שור שהרג שלושה בני אדם כאשר הדין הוא שכבר בהריגתו את הראשון צריך לסוקלו? תשובת התלמוד היא: שנגח והרג שלושה גויים (שור שהרג את הגוי אינו יוצא לסקילה , בבא קמא מד ע"א). התלמוד אינו מקבל תשובה זו משום שלדעתו שור שמועד ליגוח גויים אינו מועד ליגוח יהודים.

אחד ההסברים לקביעה זו נכתב על ידי ר' וידל די טולושא [נולד בערך בשנת 1300 לספירה כנראה בעיר טולושא שבספרד] :בספרו "מגיד משנה" (רמב"ם הלכות נזקי ממון פ" י ה"ג ) –

בעלי השור שומרים את שוריהם מליגח ישראל יותר מאשר ליגח את הגוי.

הרי לך קלות דעת והפקרות בחיי אדם, כשמדובר בגויים תמימים, עד כדי רשלנות פושעת משמירת שור מזיק הגורם לאובדן חיי אדם, ללא הטלת עונש על בעל השור.

כשהרציתי בפני אדם חרדי גמרא זו, הוא השיבני בתמימות וכנות האופינית לאנשי האמונה: "בודאי שכך הדין הרי הגוי נחשב לבהמה ושור המועד לבהמה אינו מועד לאדם".

נ.ב נשמח לקבל את תגובתך העניינית המלווה בציטוטים ובמקורות.

בברכה

דעת – אמת