שלום יוחאי

הקנאות הדתית היא מן המפורסמות, החל ממעשה פנחס שרצח ישראלי ומדינית שקימו יחסי מין בפרהסיא (במדבר, כה; 6-8) והמשך במעשה אליהו הנביא ששחט 400 מנביאי הבעל בנחל קישון (מלכים א, יח; 40).

אך כדי להראותך שהיתר האלימות הדתית כנגד "פורצי" הדת אינו ליחידי סגולה "קנאים" בלבד אביא לפניך סיפור תלמודי (כתובות עב ע"ב) המבטא את אלימותם של אנשי הדת: חכמים אסרו על נשים לארוג צמר בשוק באופן שיעורר את תשוקתם של הגברים כגון, אישה שטווה בצמר וחוט הצמר נופל בין רגליה כלפי מטה [בלשון חכמים נאמר: "טווה ורד כנגד פניה (של מטה)].

מעשה היה והלכו רבה בר חנה ורב עוקבא בשוק וראו ערביה שטווה צמר והחוט מזדחל לו בין רגליה, לקח רבה בר חנה את כלי האריגה שלה וזרק אותו.

גם המכות שהפליאו בחרדי בביתו של הרב הראשי עמאר נבע מאותה קנאות דתית עיין במאמר שהתפרסם באתר וואלה.

בברכה

דעת – אמת