דעת – אמת מצטטת את דברי חכמים, מתוך ארון הספרים היהודי, ככתבם וכלשונם. ומתוך הציטוטים והמובאות שהבאנו, אתה בעצמך מסיק שהם ככל האדם ולא תמיד מן המשובחים שבאדם.

נביא דוגמה על אחד מנושאי הדגל ומעמודי התווך של חכמי התלמוד, שמו "רבא" אשר על שמו קיים הביטוי "הוויות אביי ורבא", התגורר בבבל בעיר ששמה "מחוזא" (סוף מאה שלישית – תחילת המאה הרביעית לספירה).

הדוגמא שנביא קשורה לנושא מיניות ותשוקה שהם מהדברים המבטאים את אנושיותם של חכמי התלמוד.

כך מסופר בתלמוד (כתובות סה ע"א): חומה – שם אשתו של אביי – באה לבית הדין של רבא כדי שיקבע לה את גובה המזונות. לאחר שקבע את המזונות ביקשה שיוסיף לה גם משקה יין בתוך סל המזונות. רבא סירב משום שאין "פוסקין יינות לאישה" – מפני שהיין מרגילה לתאווה מינית, כפי שאמרו חכמים: כוס אחד של יין יפה לאישה, שניים מעשה ניוול הוא, שלוש תובעת משגל, ארבע אפילו חמור היא תובעת בשוק למשגל ואינה מתביישת. תוך כדי הדיון התגלה זרועה של חומה (אשתו של אביי) ונפל "אור" (של תשוקה) בבית הדין . מיד נכנסה ברבא תשוקה עזה, עזב את בית הדין והלך לביתו וביקש מאשתו לשכב עימה. שאלה אותו אשתו: "מי היה היום בבית הדין שכך באת עם תאווה? השיבה רבא: "חומה אשתו של אביי!" . כעסה מאוד אשתו של רבא על "חומה", שבאה "להראות את יופיה" , לקחה מנעול של ארגז ורדפה אחרי "חומה" עד שהסתלקה מהעיר מחוזא.

רבא גם ידע לגלות את החוויה של אשתו כשקיימה איתו יחסי מין, עוד כשהייתה בתולה, כדי לתאר כיצד מרגישה בתולה מפותה: רבא אמר, אמרה לי אישתי: [מפותה בתולה מרגישה] כי ריבדא דכוסילתא (כתובות לט ע"ב) [הרגישה כמו דקירת מחט].

לא רק בתאוות מיניות לא בוש רבא להודות, אלא אף בתאוות ממונם של אחרים.

בתלמוד (בבא בתרא קמט ע"א) מסופר על גר בשם "איסור", שקיים יחסי מין, עוד בהיותו גוי, עם רחל בתו של שמואל כשנישבתה. רחל התעברה ממנו ולאחר מכן התגייר ונולד להם בן ששמו "רמי". לימים הפקיד "איסור" הגר 12.000 זוזים (בערך 75.000 ₪) בידי רבא שישמור עבורו את הכסף. "איסור" הגר גסס ועמד למות, ורצה להוריש את כספו, המופקד אצל רבא, לבנו "רמי". אך רבא שידע ש"איסור" הגר עומד למות חשק בכסף ורצה לזכות בו "בדין". וטען שאין "איסור " הגר יכול להוריש לבנו את הכסף משום שהריון בנו נעשה בזמן שהיה גוי , ולכן אינו יורש את אביו. במתנה אינו יכול להקנות עד שרבנים המליצו ל"איסור" הגר לטעון שהכסף שייך לבנו רמי, וכך יוכל לזכות בכסף.

כששמע זאת רבא כעס מאוד על כך שחכמים לימדו את "איסור" הגר איך להקנות לבנו את הכסף ולגרום לכך שהפסיד את ה- 75.000 ₪ שבעצם לא היו שייכים לו כלל ועיקר.

אין ספק שהיו לרבא גם צדדים יפים, כדרכם של בני אדם, שיש בהם קצת מזה וקצת מזה. אך הדבר ברור מעבר לכל ספק שחכמי התלמוד היו כאחד האדם.

בברכה

דעת – אמת