שלום דורון

הגדרתך "כיצד מתיחסת היהדות" אינה במקומה לנושא הפרית מבחנה. היהדות ההיסטורית ההלכתית לא עסקה כלל בנידון זה משום שלא היה קיים במציאות.

ההלכה של הדת היהודית מבוססת ומושתתת על הטקסט התלמודי (נחתם במאה החמישית לספירה), לכן נידון זה של הפרית מבחנה הוא נידון חדש המאלץ את רבני זמננו ללמוד דבר מתוך דבר ולהסיק מסקנות על פי הבנתו של כל רב ורב. רצוני לומר, בזמננו, שאין היהדות חטיבה אחת, כל נידון חדש הוא התיחסות פרטנית של רבנים – רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוכסים, ואף ביניהם יש חצרות חצרות, כלומר יהיו הכרעות שונות.

מה שאפשר להסיק באופן ודאי, מתוך התלמוד, הוא מעמדו של הילד. אם אין ידוע מי תורם הזרע, הוולד נידון כ"שתוקי" [פירוש – שתוק לקרוא את אביו, כמו שאמרו בפרק עשרה יוחסין: איזהו שתוקי, כל שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו].

ילד שנולד ואין ידוע מיהו אביו אינו יכול להינשא כלל (שמא ישא את אחותו) אלא לגיורת או שפחה משוחררת בלבד. (שו"ע, אבן העזר , סימן ד, סעיף לו).

כך כתב בשו"ת ציץ אליעזר: " וכבר הגבתי בספרי בחריפות גדולה נגד תועבה כזאת להכניס זרע של איש אחר לתוך רחמה של אשת איש ואפילו זרע של גוי. וגם לרבות לא לרחמה של פנויה, הן בגלל עצם התועבה שבדבר והן בגלל המכשולים הגדולים שעלולים לצאת מזה".( שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן מה)

כדי להמחיש עד כמה "דעת היהדות" מגששת באפילה אביא לפניך את הטקסט התלמודי שממנו מנסים הרבנים ללמוד על הפריית מבחנה. התלמוד דן על אישה בהריון שעדיין היא בבתוליה אם מותרת להינשא לכהן גדול [כהן גדול מותר לו להינשא רק לבתולה] התלמוד משיב בחיוב משום שיש מצב שאישה תהיה מעוברת ובתולה : " שמא באמבטי עיברה" (חגיגה טו ע"א), כלומר מזרע שפלט גבר בתוך האמבטי.

מנידון זה הרבנים תולים תילי תילים של מסקנות לגבי הפריית מבחנה (עיין שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן נא ובחלק טו סימן מה).

ראה סיפור שעליו מתבסס הרב עובדיה יוסף: "בן סירא נולד מזרע ירמיהו הנביא, בתו של ירמיהו היתה רוחצת אחר אביה באמבטי וקלטה זרע אביה ונתעברה וילדה, והכל היו מעידים עליה מרוב חסידותה שלא זינתה, אך הסכימו הכל שבאמבטי שרחצה קלטה, והואיל ונולד מקליטת זרע בלא תשמיש קראוהו – בן זרע, וכשגדל ונודע לו היה בוש משמו, והפכו שמו לקראו בן "סירא" גימטריה "ירמיהו" (שו"ת יביע אומר חלק ח – אה"ע סימן כא)

ואילו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן נא פרק ד) כתב: "והאגדה על בן סירא כשלעצמה מפוקפקת היא".

אגב, בן סירא, על פי המחקר, חי במאה השניה לפני הספירה (בערך 180 לפנה"ס) תקופת בית שני, ואילו ירמיהו הנביא התנבא בתקופת בית ראשון (המאה השביעית לפני הספירה) – בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה (ירמיהו, א; 2).

בברכה

דעת – אמת