From issue 2967 of New Scientist magazine (page 30-35)

מתרגם מאנגלית: דניאל הרץ.

זהו תרגום חופשי כדי ליצור עניין בנאמר ואינו בא

להחליף את המאמר או לשמש תרגום רשמי ואו לפגוע בזכויות  יוצרים.

בתרגום זה אני מתכוון לעשות שימוש  בווריאציות של  המילה העברית "חילוני" כדי לתרגם את המונח המקביל האנגלי "סקולר  secular"

היתחלנות = secularisation (נהיה יותר חילוני)  וכו'  ( צריך להמציא משהו יותר אלגנטי אבל עד אז  זה מה יש).

בשער השבועון צילום של מפסק חשמלי ישן שמתחתיו הודבקה הכתובת " האחרון שעוזב את הכנסייה מתבקש לכבות את האורות".

כותרת המאמר: " עולם בלי אלוהים – מה יקרה אם כולם יפסיקו להאמין מחר?"

יותר ויותר מאוכלוסיית העולם מפנה את גבה לדת,

גראהם לאוטון שואל  מדוע? וכיצד באמת יראה עולם אתאיסטי לגמרי.

מאבדים את אמונותינו

ביום ראשון בבוקר הכותב מבקר בכינוס דו שבועי שנקרא "כינוס יום ראשון".   Sunday Assembly

. הדומה למאות כינוסים כאלה בכנסיות בלונדון אלא שבזה אין אלוהים. הארגון  נוסד ב-2013 במטרה לספק את האספקטים מרוממי הרוח של הכינוסים הדתיים בלי כל הצדדים העל טבעיים.

"כוונתנו היא לעזור לאנשים לחיות במלואם את החיים האלה היחידים שיש לנו" אומר מיסד הארגון סנדרסון ג'ונס. לארגון 28 קהילות פעילות ורבות נוספות מוקמות, מאה צפויות עד סוף השנה.

חברי הקהילה הם חלק מקבוצה עולמית גדלה והולכת של אנשים המוגדרים כ "לא-ניקים" (לא דתיים) "NONES" שכוללים ביניהם החל מאתאיסטים "אדוקים" כמו כותב שורות אלה ועד כאלה שפשוט לא אכיפת להם מהדת. מספרם מונה כיום יותר מאשר חלק מהדתות הגדולות בעולם.

לפני עשור יותר משלשת ריבעי  אוכלוסיית העולם זיהו את עצמם כדתיים, היום פחות משישים אחוז מזדהים כך, ובערך ברבע מהארצות הלא-ניקים הם עכשיו הרוב! כמה מהשנויים האלה קורים במדינות שעד לפני לא מזמן הדת נראתה בהן חלק מעתידן כמו אירלנד שב- 2005  69 אחוז אמרו שהם דתיים והיום רק 47 אחוז אומרים זאת.

(ראה בגרף)

"יש טרנד חזק בעולם של חילון" אומר ארה נורנזאיאן ( Ara Norenzayan) פסיכולוג באוניברסיטה של בריטיש קולומביה בונקוור, קנדה.  " יש מקומות שבהם היתחלנות חזקה במיוחד כמו מערב וצפון אירופה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, יפן וסין."

אפילו בארה"ב שהיא מאד נוצרית מספר האנשים המביעים " יחוס לא דתי" עלה מ 5% ב1972 ל20% כיום ובין בני 30 ופחות המספר קרוב יותר לשליש.

אין זה אומר שהם כולם דוחים את הדת באופן מפורש, רק 13% מהנשאלים סביב העולם מעידים על עצמם כאתאיסטים "מובהקים",  ועדיין זה אומר שגלובלית הם מונים קרוב לביליון בני אדם, רק הנצרות והאיסלם טוענים ליותר מאמינים בקהילותיהם. לצד ביליון האתאיסטים  אפשר למנות עוד ביליון וחצי אשר מסיבה זו או אחרת אינם רואים את עצמם כדתיים.

לפני כמאה שנה, המגמה הזו נראה כבילתי נמענת. מייסדי הסוציולוגיה  אמלי דורקהיים  ֹmile Durkheim ומקס וובר Max Weber, צפו שהחשיבה המדעית תוביל להתפוררות הדרגתית ובסופו של דבר לקריסה של הדת. הם ראו את את צמיחתם של ארגונים הומניסטים, רציונליים וחופשיי מחשבה במערב אירופה כהתחלה של מהפכה חילונית.

זה לא בדיוק קרה. למרות שחלקים במערב אירופה, אוסטרליה, קנדה וניו זילאנד כן "היתחלנו" בעקבות מלחמת העולם השניה. שאר העולם נותר באדיקות ירא שמיים. אפילו החילונית הרשמית של הגוש הקומוניסטי לא הצליחה להכות שורשים.

לא כל שכן, בשלהי המאה העשרים, נראתה התעוררות דתית, תנועות פונדמנטליסטיות צברו כוח סביב העולם, האיסלם הפך לכוח פוליטי משמעותי וארה"ב נותרה בעקשנות מאד דתית. יותר ויותר אירופה החילונית נראתה כיוצאת דופן.

אולם, כעת, החילוניות שוב על הפרק. " בעשרים השנים האחרונות אנו רואים ירידה תלולה בדתיות בכל החברות" אומר פיל צוקרמן  Phil Zuckerman סוציולוג בפריצר קולג' בקלרמונט, קליפוניה " אנו רואים קמילה דתית לרוחב הקו, אמנם יש כיסים של התגברות פונדמנטליסטית, אבל ככלל אנו רואים חילוניות מתגברת בחברות שבהן לא ראינו זאת בעבר – מקומות כמו ברזיל, אירלנד, ואפילו באפריקה".

אם כך האם תחזיות המאה ה19 של עולם חילוני סוף סוף מתקיימות? האם זה אפשרי שיום יבוא ורוב בני האדם יראו את עצמם כחילונים?  ואם זה יקרה, האם זה יהיה עולם טוב יותר?

כדי לענות על שאלות אלו אנו צריכים קודם לבחון למה מלכתחילה אנשים מאמינים באלוהים.

עבור רבים התשובה לשאלה זו ברורה: כי אלוהים קיים!  בין שזה נכון ובין שלא נכון, תשובה זו ממחישה את אופיה של האמונה הדתית. עבור רוב בני האדם, וכנראה עבור רוב אלה שאי פעם חייו האמונה באלוהים, אינה דורשת מאמץ, זה קל כמו היכולת לנשום או ללמוד שפת אם, האמונה באלוהים היא אחד מאותם דברים שבא לנו בטבעיות.

מדוע זה כך? בשנים האחרונות מדענים חוקרי התודעה יצרו רישום ממצה של הנכונות לקבל רעיונות דתיים של המוח האנושי  human mind's receptivity to religious ideas.  התאוריה נקראת "תאוריית תוצרי לוואי קוגניטיביים" cognitive by-product theory והיא גורסת שתכונות פסיכולוגיות אנושיות מסוימות, אשר התפתחו לצרכים לא דתיים, יצרו קרקע פוריה עבור האלוהיות. כאשר בני אדם נתקלים בסיפורים או טענות דתיות  הם מוצאים אותם אינטואיטיבית אמינים ומפתים.

לדוגמה, אבות אבותינו שחיו בקביעות על התפריט של טורפים רבים פיתחו  רגישות גבוהה לגילוי "גורם agency"

שם מפוצץ להנחה שדברים שקורים בסביבותינו נגרמים על ידי יצורים חושבים בעלי כוונה.

לזה יש הגיון אבולוציוני, אם יש אפשרות שהרחש והתנועה בשיחים נגרמו על יד טורף עדיף לברוח קודם מאשר לחשוב שזו הרוח שלה אין כוונה. אולם תכונה זו גורמת לנו ליחס גורם עם כוונה גם במקומות שהוא איננו קיים.

זו היא כמובן הטענה העיקרית של רוב הדתות :  שיש גורם בלתי נראה ובעל כוונה שאחראי לכל מה שקיים וקורה בעולם.

בני האדם פיתחו עוד מוזרויות המעודדות את הפצת הדתות והאמונות. האמונה באל מיטיב ואישי, ייעוד נעלה וחיים שלאחר המוות שעוזרים לאנשים להתמודד עם חרדות קיומיות ועם אי הודאות שבלב הקיום האנושי.

יש לנו גם את נטייה לחיקוי יחידים בסטטוס גבוה, קחו לדוגמה את "תרבות" הסלברטי המודרנית ואת הצורך להימנע משונות חברתית, תכונות אנושיות המעודדות הפצה ושימור של דתיות,   אנו מושפעים במיוחד על ידי מה שסוציולוגים קוראים " מצגים מחזקי אמינות " CREDs or "credibility-enhancing displays" מצגים "יקרים" של אמונה דתית כמו צום, הלקאה עצמית ומוות על קידוש השם.

ולבסוף,  אנשים שחושבים שצופים בהם נוטים להתנהג טוב יותר ולשתף יותר פעולה. חברות שהשתנו בעקבות "מעקב" עלטבעי היו ככל הנראה מצליחות יותר מאשר אלו שלא ותרמו בכך להפצת רעיונות דתיים.

אם אוספים כל זאת יחד, הדרך שבה אנו בנויים עושה אותנו נוחים מאד לקבלה של רעיונות דתיים כאשר אנו נתקלים בהם. ברגע שבני אדם נתקלו ברעיון האלוהים הוא נפוץ כאש בשדה קוצים.

"תאוריית תוצרי לוואי קוגניטבים" מסבירה היטב למה בני אדם  נמשכים לרעיונות דתיים, אולם היא הופנתה בכיוון ההפוך כדי לענות על השאלה: אם האמונה הדתית באה לנו בכזו קלות, איך זה שיש אתאיסטים?

עד לפני זמן לא רב, הנחת היסוד הייתה שאנשים היו צרכים להפעיל את כישורי ההיגיון שלהם כדי לפלס דרך לאתאיזם: הם ניתחו את טענות הדת ודחו אותן על בסיס אי הרציונליות שלהן, זה מסביר מדוע האתאיזם היה מנת חלקו של מיעוט בלבד שהיה מורכב בעיקר מהחלקים היותר משכילים בציבור.  זה גם הסביר מדוע האמונה היתה כל כך נפוצה ועמידה. בכדי לגבור על ההטיות הטבעיות האלו שהתפתחו בנו היה צורך במאמץ קוגניטיבי גדול ומתמשך.

ה"אתאיזם האנליטי" הוא בלי ספק נתיב חשוב אל החילוניות ויכול להסביר חלק מהתחזקות החילוניות בעיקר במקומות בהם אנשים נחשפים למדע ולמערכות חשיבה אנליטית אחרות. אולם בשום פנים ואופן אין זה הנתיב היחידי לחילוניות.  בארה"ב לדוגמה מתוך 20 אחוז המצהירים על אי דתיותם רק אחד מתוך עשר מעיד על עצמו שהוא אתאיסט, הרוב המכריע 71% אומר שהוא "לא שום דבר ספציפי".

"יש דחפים רבים ודרכים רבות אל האתאיזם" אומר נורנזאיאן " חוסר אמונה אינה מצריכה תמיד מאמץ קוגניטיבי".

אם כך, אם ישנם אנשים שאינם בהכרח דוחים טענות דתיות, מה גורם להם לעזוב את הדת?  נורנזאיאן טוען שהתשובה באה מכמה מההטיות הפסיכולוגיות האחרות שעושות את הרעיונות הדתיים כל כך קלים לעיכול.

Four kinds of atheism

Mind–blind – can't comprehend religion

Apathetic – can't be bothered

InCREDulous –isolated from extreme acts of faith

Analytic – explicitly reject religion

אחד ההסברים העיקרים לעזיבת הדת היא שיותר ויותר אנשים אינם זקוקים לניחומים שהאמונה הדתית מביאה.

הדת ניזונה ופורחת על חרדות קיומיות: במקום שבו אנשים חשים חוסר ביטחון הדת מספקת ביטחון. אבל כאשר החברות האנושיות נעשות יותר מצליחות ויציבות, כסות הביטחון הדתית נעשית פחות חשובה.

על פי חישוב זה אין פלא שהארצות החילוניות ביותר הן גם הבטוחות ביותר. דנמרק שוודיה ונורווגיה לדוגמה נמדדות בקביעות כחילוניות ביותר. הן גם מהמשגשגות (prosperous), יציבות ובטוחות ביותר, ובעלות אירגוני בריאות ציבורית וסעד מפותחות ביותר.

לעומתן, הארצות הדתיות ביותר הן גם בין העניות ביותר. ובתוך הארצות, האוכלוסיות העניות יותר הן גם הדתיות יותר, זאת על פי האינדקס העולמי של דת ואתאיזם Global Index of Religion and Atheism.

קשר זה מגובה במחקרים מעבדתיים שמראים שאם מידעים אנשים לגבי איומים קיומים כמו כאב, אקראיות ומוות, זה באופן זמני מחזק את אמונתם באלוהים. ונראה שזה נכון גם מחוץ למעבדה, אחרי רעידת האדמה בקרייסטצ'ירצ' ניו זילנד 2011 – ארץ יציבה ובטוחה בדרך כלל עם רמות דתיות נמוכות בהתאמה – המחויבות הדתית באזור התגברה religious commitment in the area increased.

נורנזאיאן מכנה את האתאיזם שקיים במקומות כאלה בשם "אפאטיזם" "apatheism" "זה לא כל כך הטלת ספק או סקפטיות, אלא יותר חוסר עניין" הוא אומר "הם פשוט לא חושבים על דת".

בניגוד לאינטואיציה, הוא מוסיף, אפאטיזם יכול להסביר את חוזקה של הדת בארה"ב.  ביחס לארצות עשירות אחרות בארה"ב יש רמות גבוהות של חרדות קיום. חוסר של מערכת בריאות כללית, חוסר ביטחון תעסוקתי ומערכת סעד עלובה שיחד מהווים בית גידול אידאלי לפריחת הדת.

גורם נוסף חשוב לאי-דתיות  הוא אי חשיפה ל"מופעי אמונה" dramatic displays of faith "לאלה יש אפקט חזק על הדרך שבה הדת מופצת" אומר נוראנזיאן "במקום שאנשים מוכנים למות על עקרונות אמונתם, במקומות אלה האמונות נהיות יותר מדבקות, כשאנשים אינם רואים מופעי אמונה שכאלה אפילו אם הם מוקפים במאמינים יש עדויות להפחתה בדתיותם.

נורנזאיאן עדיין מנתח את המשקל והחשיבות בין הנתיבים השונים האלה אל האתאיזם, בחלקו בגלל האפקטים המצטברים שלהם. אבל הוא אומר שהניחוש שלו הוא שאפטיזם הוא הנתיב העיקרי."זה בוודאי יפתיע אנשים שחושבים שהנתיב העיקרי לאתאיזם הוא חשיבה אנליטית. אבל אני רואה עדויות מרשימות לכך שכאשר חברות נהיות יותר שוויונות וכשיש בהן יותר רשתות ביטחון סוציאליות החילוניות מתגברת".

לכמה מחסידי הדתיות זה משמש כעדות לכך שרוב הלא-ניקים אינם באמת אתאיסטים – טענה שמגובה על ידי סקר שנערך לאחרונה על ידי "תא חשיבה" נוצרי בריטי Theos. שמצא שלמרות הנפילה המסתמנת בדתיות רשמית באנגליה התנועות הרוחניות ככל אינן נמוגות spiritual beliefs are not. כמעט שישים אחוז מהנשאלים הבוגרים אמרו שהם מאמינים באיזו שהיא ישות רוחנית גבוה, ורק 13% הסכימו עם המשפט " בני אדם הם על טהרת החומר וחסרי אלמנט רוחני".

יש מדענים – לדוגמה פסקאל בוייר  Pascal Boyer  מאוניברסיטת ושינגטון בסיינט לואי – הטוענים שאתאיזם בלתי אפשרי מבחינה פסיכולוגית בגלל הצורה שבא אנו חושבים. הם מצביעים על מחקרים שמראים לדוגמה שאפילו אנשים הטוענים שהם אתאיסטים מוחלטים בכל זאת בהסתר מחזיקים בעמדות דתיות כמו קיומה של נפש אלמותית.

עבור נורנזאיאן זה בסך הכל סמנטיקה. "תגיות אינן מעניינות אותי אלא פסיכולוגיה והתנהגות. האם אנשים אומרים שהם מאמינים באלוהים ? האם הם הולכים לכנסיה או בתי כנסת או מסגד? האם הם מתפללים? האם הם מוצאים משמעות בדת? אילו המשתנים שצרכים לעניין אותנו". על פי מדדים אלו רוב ה לא-ניקים  אכן אינם דתיים מה שאומר שאתאיזם הרבה יותר עמיד ונפוץ מאשר אם הקריטריון היה התנגדות אקטיבית לרעיונות דתיים.

לא-ניקים במנוסה

——————-

האם מגמה זו תימשך?  על פניו נראה שלא.  אם חילוניות פורחת במקום שיש יציבות ושגשוג, אז שינויי אקלים ותנאי הסביבה עלולים להאט משמעותית את התפשטות החילוניות. " אם יתחולל אסון טבע גדול אני צופה שהוא יגרום להתעוררות דתית אפילו בחברות חילוניות מאד" אומר נורנזאיאן ומביא את קרייסטצ'ירצ' כדוגמה.

כמו כן לא בטוח שהמודל החילוני של מערב וצפון אירופה ישוכפל במקומות אחרים.  " הנתיב שארצות לוקחות הוא תלוי היסטוריה ויש תמיד יוצאים מהכלל" אומר סטפן בוליוואנט Stephen Bullivant תאולוג באוניברסיטת סינט מרי באנגליה ואחד ממחברי " מדריך אוקספורד לאתאיזם"

למרות זאת, הוא אומר, קיימת הסכמה רחבה שאם השגשוג, ביטחון והדמוקרטיה ימשיכו להתקדם ככל הנראה החילוניות תבוא בעקיבותיהם. "הפניה של אירלנד לכיוון החילוניות קרתה בהתאמה עם השגשוג הכלכלי" אומר מייקל נוגנט   Michael Nugent יושב ראש ארגון אתאיזם אירלנד Atheist Ireland. מה שמעניין הוא שאירלנד אינה מראה סימנים של התעוררות דתית למרות הקשיים הכלכלים הנוכחיים, סימן שאולי כאשר נוצרת תנועה בכיוון חילוניות קשה לעצור אותה.

השיעור של אירלנד גם מרמז שלפעמים השינוי יכול להתחולל במקומות שבהם הוא הכי פחות צפוי. "אירלנד הייתה אחד מהיוצאים מהכלל בסיפור עזיבת הדת האירופאי. ואם זה יכול להתחולל כאן זה יכול לקרות גם במקומות אחרים -כמו פולין, ואפילו בפיליפינים" אומר בוליוואנט.

ואז יש את העובדה שגם ארה"ב כנראה מתחילה לנוע לכיוון חילוניות.הלא-ניקים הם קבוצת הייחוס הדתי עם שיעור הגידול המהיר ביותר בעשרים השנים האחרונות במיוחד בין בוגרים צעירים. הסבר אפשרי הוא צירוף מקרים היסטורי : במשך עשורים רבים בתקופת המלחמה הקרה אמריקאים הגדירו את עצמם כדתיים כדי להפגין ניגוד מוחלט לאתאיזם הרשמי של הגוש הקומוניסטי. ולהיות אתאיסט נחשב לא פטריוטי.  הדור שגדל אחרי נפילת חומת ברלין 1989 הוא החילוני ביותר מאז שהרישומים בנושא החלו.

מענין גם לציין שבסיום המלחמה הקרה רוסיה הגיבה בכיוון ההפוך. ב1991 61% מהרוסים הגדירו עצמם כ לא-ניקים ועד 2008 מספר זה ירד ל18% בלבד had dropped to just 18 per cent. אבל נראה שאפילו הרוסים עכשיו מצטרפים למגמת החילוניות ועל פי האינדקס הגלובלי של דת וחילוניות, רק 55% מנשאלים ברוסיה ב2012 הגדירו עצמם כדתיים.

בוליוויאנט חושב שמגמת החילון תימשך מסיבה נוספת : הדרך שבה הדתיות עוברת בין הדורות.  " המנבא החזק ביותר להאם אדם יגדל להיות דתי הוא האם הוריו דתיים" הוא אומר. לילד שהוריו דתיים פעילים יש סיכוי של 50% ללכת בעקיבותיהם. לאומת זאת לילד להורים אתאיסטים יש רק סיכוי של 3% להיות דתי.

"במונחים של שימור התפיסה הלא דתיים עושים עבודה לא רעה בכלל" אומר בוליוואנט. " זה מאד חריג שמישהו שגדל בבית אתאיסטי יצטרף לדת אבל זה מאד לא יוצא דופן שמישהו שגדל בבית דתי ימצא את  עצמו חילוני" באנגליה על כל 10 אנשים שעוזבים את הכנסייה הקתולית רק אחד מצטרף, ובדרך כלל הוא בא מפלג נוצרי אחר.

בוליוואנט גם מציין שהעמדה לגבי דתיות נוטה להתקבע עד שאנשים מגיעים לאמצע שנות העשרים שלהם. כך שלא סביר להניח ש30 האחוז של הצעירים האמריקאים שאינם מזדהים עם אף דת ישנו את דעתם בהמשך והם גם צפויים להוריש את עמדתם לילדיהם. " העובדה עצמה שיש כזו קבוצה, שהיא די גדולה ושלא היתה כזו קודם מעידה על מגמת ההתחלנות indicator of secularisation".

אז האם העולם באמת יכול לוותר על אלוהים?  " אני חושב שכן" אומר נורנזאיאן, " בגלל שאנו רואם את זה קורה כבר עכשיו"

כיצד בעצם יראה העולם בלי אלוהים? חשש אחד שמושמע רבות הוא שהדת היא הדבק המוסרי שמחזיק את החברה האנושית במקומה, ושאם זה יאבד הכל יתמוטט. " עמדה זו מושמעת שוב ושוב בארה"ב ואפילו חילונים כבר קונים את זה" אומר צוקרמן.

אולם העובדות מרמזות אחרת.  ב2009 צוקרמן ערך ניתוח נתונים גלובלי שבו השווה רמות של דתיות בארצות שונות עם מדדים של בריאות חברתית: עושר, שוויון, זכויות נשים, הישגי חינוך, אורך חיים, תמותת תינוקות, הריונות בגילאי העשרה, שיעורי העברת מחלות מין, שיעורי פשע, שיעורי התאבדות ושיעורי רצח. " כמעט בכל אחד מהמדדים הנ"ל ככל שהמדינה היתה חילונית יותר כן היו התוצאות טובות יותר " וזה היה נכון גם לגבי 50 המדינות המרכיבות את ארה"ב.

זה כמובן לא בהכרח מעיד שחילוניות יוצרת חברה בריאה יותר : יכול להיות שהגידול בלא אכפתיות דתית הוא תוצאה ולא הגורם.

"אבל זה בכל זאת מאפשר למוטט את הטענה שהדת נחוצה כדי ליצור חברה בריאה" אומר צוקרמן.

אולם הוא ממשיך וטוען שהחילוניות יכולה להוביל לשיפורים חברתיים. "אני מאמין שיש היבטים של תפיסת העולם החילונית שתורמים ליצירת חברה בריאה יותר"." ראשית אתה מאמין שזה העולם היחידי שקיים ואין חיים לאחר המוות, זה יוצר מוטיבציה לעשות את המקום הזה הכי טוב שאפשר, שנית זה הדגש על מדע, חינוך ופתרון בעיות רציונלי שמסתבר שהוא בא יחד עם תפיסת עולם חילונית – לדוגמה, הבה נתפלל לירידת שיעור הפשיעה בעירינו או בוא ננסה להבין את הגורמים לפשיעה ונטפל בהם".

קשה לדבר על אתאיזם המוני מבלי להעלות את החיזיון של ברית המועצות, החמרוז', צפון קוריאה ומשטרים רבים אחרים אשר אסרו או הדחיקו את הדת. האם קיים סיכון שהעולם יהפוך לסטלינגרד במקום לשטוקהולם?

לצוקרמן יש סיבות טובות מאד לחשוב שלא! " אני מבדיל בין אתאיזם מאולץ אשר נכפה ממעל על ידי שלטון דיקטטורי, לבין אתאיזם אורגני שנוצר בחברות חופשיות. זה בסוג השני שאנו מוצאים תוצאות של בריאות חברתית.

דאגה שאולי יש בה יותר ממש היא: מה יקרה לבריאותינו הנפשית והגופנית. בעשרים השנים האחרונות ראינו מחקרים רבים לבחינת היתרונות שבלהיות דתי, ורוב המחקרים טוענים למציאת התאמה קלה בין דתיות ובריאות או אושר. זה מוסבר בכך שבדרך כלל לאנשים דתיים יש סגנון חיים בריא יותר ויותר רשתות תמיכה חברתיות.

כמה מהחוקרים לכן קפצו למסקנה שאם הדת גורמת למעט יותר בריאות ואושר, עולם אתאיסטי ישלם בהפחתה תואמת.  אולם הקשר בין דת ובריאות משופרת כלל לא מבוסס כפי שטוענים בעלי המחקרים. ניתוח משני של 226 מחקרים שכאלה מצא אוסף של בעיות מתודולוגיות ומסקנות שווא  litany of methodological problems and erroneous conclusions . ומה שיותר המחקר המועט שנעשה על הבריאות הנפשית והגופנית של אתאיסטים  לא מצא הבדלים כלשהם בינם לבין דתיים. ובמישור החברתי כמובן יותר אתאיזם מקושר לרפואה ציבורית טובה יותר.

אבל אם אתם חושבים שעולם אתאיסטי יהיה גן עדן של רציונליות והיגיון, חשבו שוב. "כשאנשים חדלים להאמין באלוהם, זה לא אומר שהם מאבדים את האינטואיציה שהם מחוברים בעצמה לאיזה כוח על טבעי" אומר נורנזאיאן "גם בחברות שהן ברובן אתאיסטיות אתה מוצא הרבה אמונות בפאראנורמלי- אסטרולוגיה, קרמה, חוצנים, ועוד ועוד דברים שאין להם הוכחות מדעיות אבל שאנשים מאמנים בהם  אינטואיטבית".

קהילות חברתיות כמו " כינוסי יום א' "Sunday Assembly יכולות לעזור בכך שיספקו ללא-ניקים את הצורך בקהילה וחזון מוסרי משותף.

הן גם מבטאות ערכים חילונים ומשדרות שחברות ללא אלוהים יכולות להיות בריאות. גם אם זה אומר לקבל רמה מסוימת של חוסר הגיון ניו אייג'י  new-agey irrationality.  נו טוב שיהיה……

כל זה מצטרף לחזון של עתיד אתאיסטי שהוא שונה למדי מזה שדמינו  וובר ודורקהיים – וגם מזה של ריצ'ארד דוקינס ושאר "האתאיסטים החדשים".  קצת מוחאי כפיים עליזים  happy-clappy, קצת רוחניות,  מונע יותר על ידי אדישות דתית מאשר עוינות דתית – אבל חברה טובה ובריאה בכל זאת. למעשה חברה שהיא די דומה לבריטניה כפי שהיא היום, ובעודי צועד לרכבי מהכנס של ימי א'  אינני יכול להימנע מהתחושה שזה יכול להיות בכלל לא רע.
From issue 2967 of New Scientist, page 30-35

0